חויות מבית החולים :
יום מס' 1
חולי – כאב – יאוש וחלום.
*שבת בבוקר – אחרי לילה עם חום ועם כאב קטן בצד ימין . ..אני יודעת : זה לא טוב. איבר פנימי מודלק. לא הבטן. צריכה ללכת לבית חולים.
*מיון : 10 שעות של בדיקות ודקירות וסי.טי אחד בסוף שמגלה : דלקת חמורה בכליות.
* מיון : 10 שעות של סבל , יאוש , אכזבה ששוב הגוף שלי הגיע לקצה, ולמה , וחולשה ענקית וכאב ועצבות ובכי.
* ואז : אנחנו רוצים לאשפז אותך. לכמה ימים.
* לאשפז???
הפתעה , בכי, יאוש , ואני לא מאמינה שזה קורה לי , ועד מתי השיעורים האלה , ומה אני עושה לא נכון , ואני יודעת שאני כן עושה נכון – אז למה ?
וגם -"אני לא סובלת בית חולים – אז עכשיו גם להשאר כאן ?! רוצה הבייתה ."
* אישפוז – פנימית ג'- חצות . נשים מאוד זקנות ומאוד חולות איתי בחדר. בוכה . רוצה הבייתה. הגוף שלי מרוסק וחלש , והנפש- הרבה יותר.
יום מס' 1- אמצע הלילה -חלום .
אני לא נרדמת , ערה לחלוטין ורואה בעיני רוחי את :
בית החולים החדש שאנחנו הולכים לבנות!
*הוא לא יקרא "בית חולים " אלא "בית מבריאים" או "בית ריפוי"
*את המסדרונות הארוכים והמדכאים – יחליפו מסדרונות פתוחים ומעגליים – מלאים בצמחים ומים.
*את התקרה עם הניאון – תחליף תקרה עם "חלון שמיים"
* את הקירות הריקים – נמלא בתמונות ובמשפטים מחזקים – כמו :"את/ה יכול/ה!" "הגוף שלך יודע לרפא את עצמו " "אנחנו איתך " "הכל תומך בך " וכו'
*במקום הציפצופים של המכשירים – יהיה מי שינגן ויהיו מכשירים שיפיקן תדרים מרפאים.
*הצוות! על כל הצוות -רופאים, אחיות , סניטרים, עובדי התחזוקה -לעבור הכשרה "כוללת " המחזיקה תודעה מרפאה . תדר גבוה . ריפוי. הרופאים הם גם מרפאים. האחיות הם גם מטפלות וכו'
כי כבר בחנייה של בית החולים אפשר להרגיש את התדר הנמוך, את הפחד, החולי , המוות הקורבנות:"תודעת חולים קולקטיבית", רופא מול חולה , יודע כל מול לא יודע כלום , והטכניות , והטיפול בסימפטומים בלבד – הכל הולך להשתנות !
*אחת ליום הצוות עושה מדיטציה על מטופליו- לבריאותם .
*אחת ליום הצוות הולך לאולם מזמין ונעים ומקבל מסז' וזמן מנוחה .
*לחולים- יש פעם ביום סדנה להעצמת יכולת הריפוי שלהם.
הקרנת קומדיות וסרטים משני תודעה.
ופעם ביום שיעור נשימה . כי איך אפשר בלי ?
ואת כל זה אני מדמיינת ומתרגשת לעצמי כמה שעות … זה אפשרי אני יודעת…
הרוח שלי מתחילה לחזור
יום מס' 2
6:00- אוף . שוב אנטיביוטיקה. קיבלתי ביום אחד מה שלא קיבלתי כל חיי.
6:30- שותלת בתוך האנטיביוטיקה תדר של ריפוי והזנה, וחווה דרך הצינורות את הנוזל כאור זהוב ומרפא – מופץ לכליות. וגם לבטן.
6:45- מבינה שאם אני רוצה לצאת מפה מהר- זאת הדרך. לעזור לעצמי להבריא.
7:00- ההבנה הנל נשברת. אני נשברת. משוחחת עם הבנות ורוצה הבייתה. רוצה להכין להם אוכל לבית ספר.
8:00- עדין בוכה . נותנת לדמעות לשטוף. " אני ככ מבינה אותך" אומרת למיואשת והפוחדת שבפנים. "מה הפלא ? עברת ככ הרבה אתגרים פיזיים בזמן האחרון " . תבכי אהובה . תבכי.
9:00- סשן יוגה מלא- נשימות על הגב.
9:30- התכווננות אנרגטית ובריאת מציאות .
מרגישה מצוין .
10:00- שוב עולה החום. מרגישה נאחס.
12:00-חברה טובה באה לבקר ועושה לי סשן ריפוי אנרגטי. בדיוק זאת ששוכבת לידי מתעלפת. פניקה בחדר. אנחנו ממשיכות לעלות את התדר. לשלוח ריפוי ותמיכה . פותחות את הלב.
13:00- הפסקה. המשך יבוא…אולי
