לצוף בים הרגשות

כשהייתי קטנה אהבתי לצוף בים.

השקט הזה,

קולות הנשימה

הגלים שזורמים בתוך הגוף

האפשרות להישען על המים שיחזיקו אותי…

ואז בתוך הרגוע – הייתי פתאום נכנסת לבהלה:

שמא יבוא גל גדול וישטוף אותי,

או שמא לא שמתי לב ונסחפתי עם הרגוע לעומק הים..

בתקופה הזאת שיש בי מתענוגות איכות הציפה,

יש גם רגעים של בהלה ופחד מגל גדול שיבוא ויהפוך אותי. שוב.

והאם אני אעמוד בו או שהוא יטביע אותי הפעם?

אחרי חורף של 3 מאורעות פיזיים קשים שחוויתי בהם סף מות, מה הפלא?

האומנם יצאתי מהם חזקה יותר מאי פעם, אבל גם למדתי משהו חשוב של  ענווה לשבריריות החיים, על הפחד ממות, על אבדן הרוח ומצב הרוח, על היכולות ההחלמה המדהימות של הגוף/נפש שלנו ועוד…

וברגע של פחד כזה, שעצרתי להקשיב לו היום , שזיהיתי היכן זה בגוף ונתתי מקום, הוא אמר:

זה המקום בתוכך שלא ננגע,

שלא יכול להיטלטל,

לא משנה כמה דרמה או אתגר גדול יהיה

המקום הזה מוגן ומואר

מקום של קודש

אינו מתערער, גם שהים הכי סוער.

אז תסמני לך את המקום,

ובפעם הבאה שיכאב ויצרום,

תזכרי בי ובואי ,

בואי לכאן,

כאן יד אלוהים מונחת.

אוהבת מורן

*שיעורי יוגה פרטיים וקבוצתיים ואפשור רגשי

לפרטים: 050-4215990

אשמח לתגובות שלכם