לחזור הבייתה

זה כמה ימים שלא תרגלתי. יש לי מלא תירוצים טובים אתם יודעים, תחילת השנה וכל העומס הזה, אבל תירוצים יש תמיד ואני פה כדי לגדול… אז אחרי 4 ימים בלי תרגול יוגה, הגעגועים הכריעו, התירוצים זזו הצידה ושבתי למזרון ולפינה החמה, השקטה והשפויה שלי.

אז אני כותבת לכם ממש אחרי, על מה שקורה איתי כרגע, דיווח יוגה בזמן אמת נקרא לזה:

התחושות בגוף נעימות ומלטפות, כל החללים והאיברים ננגעו והם מרגישים מלאי חיים ורגועים.

המצב רוח, הרגשות- כבר לא סוערות ומציפות כמו לפני התרגול, אלא יש מי שיכולה להכיל אותם (וזאת.. אני ). יש איזשהו חיוך פנימי, איזושהי חוכמה שהתעוררה בגוף כי התרגול עורר אותה, ולכן אני מרגישה שוב בטוחה ולא הולכת לאיבוד אחרי הדרמות היומיומיות.

והראש/ מנטלית- יש שקט יש peace. המחשבות שם כל הזמן, אבל יש מי שמסתכלת עליהם בחיוך ובשלווה.

מה שאני מרגישה כרגע זה אהבה, זה שחזרתי לבית שלי. זה כל-כך עוצמתי ומרגש לחזור הבייתה, כאילו שזאת הפעם הראשונה שאני בתוך עצמי נוכחת , ולא עסוקה בבחוץ כל הזמן ובדאגה למה יהיה ואיך.

מהמקום השקט הזה אפשר לצפות ולראות את כל המסביב: כמו אני עומדת על הר גבוה גבוה ומתבוננת על הנוף הפרוס לרגליי מכל הכוונים. רואה את התהומות והוואדיות שהייתי בהם, את ההרים הנמוכים יותר והגבוהים יותר, את הגאיות ועד כמה תלול כל הר. ועכשיו במקום להיות בתוך התמונה הזאת, לעלות ולרדת עם כל מה שקורה על הדרך, אני רואה את כל התמונה מרחוק , מתבוננת בה ואומרת : " וואו, שם הייתי ,איזה כיף זה להיות פה".

עכשיו באה מחשבה כזאת לראשי: 'בטח עולה ממה שאני כותבת שאני טיפוס דיכאוני, אני לא רוצה להצטייר דיכאונית'- אומרת המחשבה. ואז אני רואה אותה(את המחשבה), ומחייכת אליה, כמו שאמא מחייכת לילדה הקטנה שלה המודאגת, ויודעת שזאת רק עוד מחשבה שרוצה לקחת אותי מהרגע הנעים הזה. חוזרת לנשום ויודעת שאין לי אחריות על מה שתחשבו עלי בכל מקרה.

ובחזרה לענייני: נזכרתי שלפני התרגול כבר יומיים הראש שלי גרד, פיזית גירד לי. אולי זה יובש בקרקפת, אפילו חשבתי שנדבקתי בכינים. אבל אחרי כמה דקות בתוך התרגול שלי, הגרוד הפסיק לגמרי. אז עולה לי סלוגן חדש: 'מגרד לכם בראש? תרגלו יוגה ותרגישו את ההבדל' ..'יעיל להשקטת הגירודים בפנים הראש וגם לקרקפת '… מה אתם אומרים?

תנוחת הבית (תנוחת הילד /balaasana/child pose)

עוד תנוחה שאהובה עלי. אני קוראת לה תנוחת הבית, כיוון שהיא מאוד ביתית, אסופה, עוברית, מגוננת, יינית (yin) באופייה. תנוחה שיעילה גם לעומס בגב התחתון, מזרימה חיים לאגן ולרגליים היא טובה ללב הפיזי והאנרגטי ונהדרת בהריון ובמחזור.

שבו על העקבים (ישיבת זן/ואג'ראסנה) , ואז לאט לאט רכנו למטה עם פלג הגוף העליון. את הידיים אפשר להניח ישרות על הרצפה מעבר לראש (בתמונה) או לצדי הגוף. דאגו שיהיה לכם נוח, ואם לא נוח אז כדאי לבדוק לעשות פיסוק בברכיים, או אולי לרפד את המשטח מתחת לכפות הרגליים. אם הראש אינו נוגע ברצפה, אז הניחו את הכפות ידיים זו על זו ותנו לראש לנוח עליהן.

רק לאחר שמצאתם נוחות אז תנו לנשימה קשב. אפשרו לנשיפה לזרום במורד עמוד השדרה, ובסופה תנו לאגן להישמט עוד לכיוון העקבים. שהו בתנוחה מספר נשימות או דקות .

תרגול נעים