דברים שלא רואים משם

9 שנים…9 שנים חלפו מאז השיעור הראשון ביוגה הום ב-9/9/2005.
אני זוכרת את השיעור מצוין . הייתה תלמידה אחת.
אישה יקרה מהמושב שמתרגלת אצלנו עד היום.
לפני – כן , "שם", בארה"ב החיים היו אמריקה:
שם – היו לי 30 תלמידים בשיעור.
הסטודיו היה מפוצץ כל פעם מחדש.
לימדתי אשטנגה וכולם אהבו . הכל היה לי מאוד ברור. הייתי מאוד בטוחה בעצמי .
והיו כתבות בעיתון, ראיונות בטלוויזיה, העברתי שיעורים פרטיים למאט דיימון, הי לי מלא מחזרים…אושר ועושר 
ואז הגיעה זהר, והחלטנו לעשות "עלייה", ואני..
.אמא טרייה, התאקלמות חזרה לארץ, מניקה כל רגע, מחלה שהתפרצה…ובתוך כל זה השקענו את כל כספנו, לקחנו הלוואות , נכנסנו לחובות- כדי לבנות את היוגה הום! (איזה משוגעים אנחנו!)
צירי לידה קשים היו, אבל זאת הייתה רק תחילת הדרך …של הקושי.
כי אז נשארתי די לבדי , נזרקתי למים עם –
אפס תלמידים
אפס כסף
אפס נסיון בניהול ושיווק
אפס הבנה בכל מה שקורה כאן בארץ עם היוגה. ..
קיבלתי את המקום הכי יפה בארץ וכל מה שהרגשתי היה – שהמקום היפה הזה – לא מגיע לי. גדול עלי.
כן, כן, כל הדפוסים התחילו לצאת להם, חוסר ביטחון בעצמי, הכל התערער ונסדק.
היוגה הום היה שלם ומושלם ואני..מפורקת…
"אני חולמת על מקום כזה" אמרה לי אתמול מורה חדשה שפגשתי , כמו הרבה מנחות לפניה,
ואני יחד עם ההוקרה למקום גם יודעת על "דברים שלא רואים משם" , על כמה זה קשה להביא אנשים חדשים ועם תקציב זעום, כמה קשה גם אחרי 9 שנים לבנות קבוצות שוב מההתחלה, אחרי מלחמה, אחרי החגים, אחרי הקיץ וכו'
כמה סבלנות וייסורים צריך כדי לדבוק בדרך שלך ולא לעשות "מה שכולם עושים", אלא את מה שנפשי וליבי מבקשים ללמד ולתת- על אף שזה לא פופולרי ולא קל לעיכול …
עסק עצמאי מעמיד בפנינו מראה, והיא מאוד מאתגרת! ומאז הקמת היוגה הום ועד היום אני חווה שיעורים אינטנסיביים עם עצמי במקומות ובדפוסים "הישנים והטובים" של –
לא מספיק טובה
לא מצליחה וחברותיהן…
(למשל- לא טובה בלקחת כסף, לא טובה בלשווק, לא מצליחה שהיוגה הום יהיה תפוס כל הזמן, שכל השיעורים יהיו מלאים, שכולם יכירו את המקום וימצאו בו עניין ועוד ועוד..)
כל זה הביא לכך –שלקח לי שנים להגיד שהמקום שלי
שנים של הסתתרות
לקח לי שנים לגדול למקום הפיזי הזה, או יותר נכון למקום שלי, לאמת שלי, לדרך שלי .
התסכול והקושי הזה מתעצמים כל פעם שיש ליוגה הום יומולדת (היום!) , כי זה תמיד מראה לי כמה נכשלתי, כי אני לא עומדת ביעדים של "המרכז ליוגה " שהצבתי לעצמי.
אבל – אבל- יחד עם זאת – אני רואה
אני רואה כמה הכל מדוייק!
הקצב והגדילה של המקום- מדוייק!
האנשים הנפלאים שבאים לתרגל אצלי- מדוייקים.
המורים- מדוייקים.
ו..וואו…ב9 השנים האלה זכיתי לגעת במאות אנשים!
ללמד אנשים את הדבר המשמעותי והגדול הזה- "יוגה"
ללמד אנשים את הדברים הכי חשובים שיש כמו- הקשבה, נשימה, הרפיה,חיבור לגוף ועוד ועוד…
זכיתי לגעת בלב שלהם , זכיתי להכיר אותם.
אני אוהבת את התלמידים שלי! אני אוהבת ללמד!
זכיתי ללוות עשרות עם לא מאות נשים בהריון, מתחילת ההריון ועד ללידה, ולתת להן כלים חשובים , תמיכה ושיעורים יוצאי דופן.
זכיתי לפגוש מנחים ומנחות, כאלה שהפכו לחברות טובות לדרך …אני אוהבת אתכם!
זכיתי לראות אלפי אנשים באים לסדנאות ולקורסים, ולראות את הנשימה והפנים שלהם נפתחות כאשר הם עומדים על מפתן היוגה הום בפעם הראשונה.
ובעיקר בעיקר- זכיתי להתקרב אל עצמי, ללמוד אותי, לצמוח ולגדול מכל זה.
רק עכשיו שאני כותבת , אני מבינה כמה יש, כמה קיבלתי, כמה אני ממש בסדר…
תודה שאתם קוראים ואוהבים אותי- זה לא מובן מאליו
אוהבת
מורן