כל הפוסטים במכתבים אחרונים

"אני כבר אנוח בקבר", נשמע לנו היום משפט מגוחך של סבתות, אבל ת'אמת…כולנו חיות ככה.. רצות אחרי הזנב של עצמנו

הבת שלי , הנהדרת והמתבגרת חושבת שאני , האמא שלה , "מוזרה ומיושנת": תולה כביסה בשמש רוחצת כלים עם הידיים

כשיש מישהי בבית הבית מלא                                                     בחיים                                                                                                                                 כשיש מישהי בבית פולשים זרים לא נכנסים הבית נשאר עומד 

מעולם לא הייתי אמא למתבגרת זאת הפעם הראשונה שלי. וזה קרה ממש מהר ואין לי שום ניסיון בעניין וגם לא

למעלה מחצי שנה שאני ככל האדם מבחינה בריאותית. למעלה מחצי שנה שאני ממשיכה להודות יום יום, על זה שהבטן שלי

"הקול בראש" לא רבים הסרטים שכובשים גם מבוגרים וגם ילדים. לא רבים הסרטים שנוגעים בלב בתווך גילאים כל כך גדול

"אני רעבה " עולה מחשבה. 23:00 בלילה , עדין עובדת על המחשב, והמחשבה שוב באה: "אני רעבה" אני קמה למקרר

ואחרי ריב גדול בין האחיות, שיכל להמשך עוד כמה שעות.. הם מסכימות לשיחה מקשיבה, מקרבת שכזאת: עלמא מדברת אל זהר,

כשהייתי קטנה אהבתי לצוף בים. השקט הזה, קולות הנשימה הגלים שזורמים בתוך הגוף האפשרות להישען על המים שיחזיקו אותי… ואז

מאז חופשת הפסח- אני בחופשה. כן מלמדת כן מנהלת כן אמא אבל לא כרגיל. לא בתוך המרוץ. ~ אני נחה