יוצאת אט אט מהמערה
ששהיתי בה כמה חודשים טובים
בהם נאספתי אל עצמי
וביקשתי להתנתק מהבחוץ , מהעשייה
ולאבד את כל הבטוח ,
את כל היתדות שהגדירו אותי
וכך מצאתי אותי בעומק המערה
המפחידה והמאיימת
מתפרקת
מתבוססת בפחדים ובכאבים שצפו
ובחוץ – חולף האביב ואז הקיץ …
ועם הזמן הסכמתי לה .
ועם הזמן הבנתי ואפילו אהבתי את חכמת המערה החשוכה
שסיפקה לי את המרחב המדויק
לתהליכים הפנימיים המשמעותיים
שדרשו את כל נוכחותי
את כל כוחותיי
אליי.
טובה היא ההשתבללות – כשמרפים אליה
מבורכת היא הדרך פנימה –חזרה החוצה .
מתחילה לבצבץ מפתח המנהרה
מוציאה יד ומחזירה
מוציאה ראש ומזדקפת
מרגישה שוב את העוצמה והחוסן
שנבנו מחדש
חזקים יותר
בשלים
בדיוק בזמן
לקראת השינויים הגדולים בפתח…
(6 לספטמבר 2018)
