דצמבר 2017.
~לפגוש את הפחדים הכי גדולים – ולהירפא ~
בית חולים מאיר – 8 שנים אחורה בדיוק.
הכותרת : לידה
צירים. מתכננת לידת בית שנייה. אך הדברים משתבשים .
צריך ללכת לבית חולים.
אני הכי פוחדת ללדת בבית חולים כי :
יזרזו. ילחצו. יתנו אפידורל. אפידורל זה סם לתינוקת. אנטיביוטיקה . ממהרים להכניס לקיסרי. אין אפשרות ללדת במים. לא הגיוני ללדת בשכיבה. פוחדת שיחתכו. שיתפרו . שינתקו אותה מהר מחבל הטבור. שירחצו . שידקרו. שיקחו לי אותה. שלא יתנו לי להיות לידה כל הזמן.
מה קורה בפועל ??
צירים. מבינה שאי אפשר ללדת בבית. הולכים לבית חולים – מלחיץ אך גם מרגישה סוג של הקלה ..(לא כל האחריות תהיה עלי כמו בלידה הראשונה…)
בבית חולים- כל הדברים שפחדתי מהם – מתגשמים .
הזירוז. האפידורל. רוצים 3 פעמים לשלוח אותי לקיסרי. הלחץ. ירידה בדופק של העובר. השכיבה ללא תנועה. כל ההתערבויות האפשריות . אנטיביוטיקה . ועוד.
מה קורה בפועל אצלי?
אני כולי קבלה ואהבה. מקבלת את הזרוז והאפידורל באהבה . ועפה מזה. הרופאים נראים לי לא פחות ממלאכים. אני מחוברת . מרגישה. אפילו מתענגת.. מדברת עם התינוקת שלי והיא מקשיבה. חווה חוויה חוץ גופית.
אחרי הלידה- זוכה ל-3 ימים של חסד אלוהי בבית חולים . לא מפסיקה לצחוק. מאושרת ואסירת תודה על הפינוקים של בית החולים. על האפשרות לנוח ולהיות לידה כל הזמן ולא לעשות כלום חוץ מזה.
עברתי לידה מתקנת.
***
בית חולים מאיר – לפני שבועיים.
הכותרת: חולי ומות.
חום. כאבים בצד . יודעת שמשהו לא בסדר. צריך ללכת לבית חולים.
אני הכי פוחדת ללכת לבית חולים כי :
כי את/ה מרגיש מת שם וחסר אונים. כי אתה נתון לידיהם של הרופאים. כי הם רק מטפלים בסיפטומים. כי ממהרים לתת תרופות . כי יש לי מחלה כרונית חזקה . קוליטיס. אניטיביוטיקה זה הכי נורא לבטן. לא מוכנה שהבטן שלי תפגע אחרי ששיקמתי אותה בעצמי תקופה כ"כ ארוכה. נדבקים שם יותר מכל מה ששורץ שם. אם יאשפזו אותי – מעדיפה למות.
מה קורה בפועל ?
בית חולים. דלקת בכליות. וכל הדברים הנ"ל שפחדתי מהם- מתגשמים.
מה קורה בפועל אצלי ?
סבל גדול במיון. סבל גדול בשעתיים הראשונות באשפוז .
ואז- חזון "בית למבריאים" . זיכרון של מה שקרה 8 שנים אחורה בבניין ליד. אסימונים יורדים. קבלה. הבראה מתחילה. ומתחילה להנות ! מהחופש והמנוחה הטוטלית שבחיים לא אפשרתי. מזמן האיכות עם כל מי שבא/ה לבקר. מלהיות רק עם עצמי . לראות איך כל פעם אני מקבלת את האנטיביוטיקה יותר באהבה. לראות את הרופאים והאחיות שעושים את עבודתם נאמנה כל כך . לחייך אליהם. להגיד לצוות מילים טובות ומוקירות תודה . לזכות לתואר: "הצעירה של המחלקה " . להתחבר אל האחיות, להקשיב להם ולתת להן עצה,. להתחבר עם החולות בחדר וללמד אותם יוגה בשכיבה. לא קמתי מהמיטה כל הימים אז למדתי לבקש עזרה . להיעזר. ביום האחרון הרופאה מבקשת לשחרר אותי בבוקר . אני מופתעת . מבקשת להישאר עוד קצת … משתחררת מאושרת.
***
להיפגש עם הפחדים הכי גדולים.
בבית חולים.
פעם אחת בהקשר של לידה .
פעם שנייה בהקשר של חולי ומות.
לגעת בהם הכי למטה שאפשר , ולראות – שהכל בסדר !
לא רק שלא מתים מהפחדים שמתגשמים- אלא הבריאות והאושר שבאים אחרי שחווים אותם- מעצימים אותנו עד השמיים.
מפגישים אותנו עם האלוהי שהוא אנחנו.
עם ההבנה שהראייה התודעתית את הדברים , הפרספקטיבה -משנה הכל. והיא תלויה בנו. רק בנו. החופש נמצא שם . בראש שלנו . גם שאי אפשר לזוז. גם שהכי חולים וחלשים וכואבים. והחוויה הזאת משחררת ומבריאה הכל.
והבטן ? היא מעולם לא הייתה כ'כ בריאה. החוויה הזאת הבריאה גם אותה.
החיים האלה וכל מה שאנחנו עוברים בהם-הם תמיד תמיד בעדנו ולטובתנו,
והפחדים והאתגרים – הם לא פחות מגאוניים.
מודה על הזכות לחוות את הגאונות הזאת- בגוף הזה- כל פעם מחדש.
