"את יודעת", היא אומרת לי, "זה לא כל כך נורא… אחרי הכל הוא גבר, והוא רוצה וצריך.. ולי זה לא באמת ממש משנה… אז אני מתחשבת בו ואנחנו עושים את זה.. זה ממש בסדר לי… אחר כך הוא הופך ליותר נחמד, רגוע כזה, מתחשב, יש לו סבלנות לילדים".
"ואת רוצה לעשות את זה?" אני שואלת, והיא – "אין ברירה… לגברים יש צרכים… אני לא רוצה הרי שילך לנשים אחרות.. ובאמת הוא ממש מקסים, מתוק, אבא טוב… אז אני פחות מחוברת לעניין המיני הזה, אבל במערכת יחסים כל אחד צריך להתחשב ולהתפשר לפעמים… לא יותר מידי.. פעם בכמה ימים.. זה חלק מהבחירה להיות בזוגיות..".
מה שהכי נורא זה שהלסת שלי לא נשמטת. שאני לא מופתעת. שתיארתי לי שככה תגיד. מה שהכי נורא זה ששמעתי כל כך הרבה פעמים את הטקסט הזה בכל מיני וריאציות עד שהוא כמעט הטקסט השגור כשאני שואלת נשים אמהות שנמצאות בקשרים ארוכים – על יחסי מין עם בני זוגן.
"את יודעת", היא אומרת לי, "הוא עוד קטן, רק בן שנה.. דוקא יש לו אבא נפלא.. הוא מאד אוהב את אבא שלו וגם אבא שלו ממש מקסים.. אבל להשאיר אותם לבד ללילה או שניים.. זה עוד לא קרה".
"ואת רוצה שזה יקרה?" אני שואלת, והיא – "ברור, אבל תראי זה לא פשוט, הוא לא יודע להרדים אותו, ולא יודע באמת מה לעשות כשהילד במצוקה.. לא יודע מה בדיוק הוא אוכל.. ושוכח לתת תרופה / להאכיל / להלביש / להרדים בזמן… הייתי רוצה אבל זה מוקדם מידי.. הם לא יכולים להסתדר בלעדי, בטוח שלא לכמה ימים… וחוצמזה הוא עובד כל כך קשה, מפרנס, ואמא שלי לא תמיד יכולה לבוא, אני לא יכולה לבקש ממנו לעזוב את העבודה לכמה ימים רק בשביל שאני אוכל לצאת לחופש.. אין לי אפשרות לצאת לחופש של כמה ימים בשנים הקרובות… הוא לא באמת יכול להסתדר איתם לאורך זמן.. ככה זה…".
וכן, מה שהכי נורא זה שהלסת שלי לא נשמטת. שאני לא מופתעת. שתיארתי לי שככה תגיד. מה שהכי נורא זה ששמעתיכל כך הרבה פעמים את הטקסט הזה בכל מיני וריאציות עד שהוא כמעט הטקסט השגור כשאני שואלת נשים אמהות שנמצאות בקשרים ארוכים – על האפשרות שלהן לקחת זמן לעצמן.
"את יודעת", היא אומרת לי, "הבן זוג שלי דווקא מאד עוזר לי… הוא ממש מתחשב… פעמיים בשבוע הוא מגיע מוקדם ב 18:00 ובשבתות הוא נותן לי לקום מאוחר.. חוצמזה בכל רגע שהוא יכול הוא מוריד את הפח ולפעמים אפילו מקפל כביסה.. כן כן ואפילו מכניס למדיח.. ובכל פעם שאני מבקשת ממנו הוא ממש עושה מאמץ כדי לשמור על זואי כדי שאני אוכל ללכת לפילאטיס או אפילו סתם לשתות קפה עם חברה.. הוא ממש עוזר לי..".
"ואת חושבת שזאת הדרך בה היית רוצה לתאר את השותפות שלכם?, שהוא "עוזר לך" לגדל את הילדים של עצמו ולנקות את הבית שלו? זה לא נראה לך מוזר?", והיא – "הוא עובד כל כך קשה (יש לכם דז'הוו?) ככה זה.. הוא בעבודה.. אני בבית.. אני לא יכולה לבקש ממנו לחזור מוקדם רק בשביל…"
וכן, מה שהכי נורא זה שהלסת שלי לא נשמטת… וכו'
ואל תחשבו שמדובר באוכלוסיות נכשלות
אל תחשבו שמדובר בעקרות בית משועממות
אל תחשבו שמדובר בנשים מובטלות שאינן עובדות
אל תחשבו שמדובר בנשים בלי קריירה
אל תחשבו שמדובר בנשים שאינן יוצרות
אל תחשבו שמדובר בנשים מנותקות
אל תחשבו שמדובר בזונות או שפחות
אל תחשבו גם שמדובר בקוריוז
מדובר בנשים חכמות ויפות ומודעות ומשכילות ובעלות מעמד שבסופו של דבר, בשקט ובסוד, בחדרי חדרים – מסכימות למדוד ולהבחן ולהשקל ולהתאים את עצמן למידות של הדמויות שיצרו הגברים על שלטי החוצות, שמפחדות ללכת לבד בחושך, שמבליגות ומעגלות פינות ומתפשרות. מדובר על דורות על גבי דורות של הרכנת ראש שאנחנו עדיין משתפות איתה פעולה.
מערכת יחסים שיוויונית הדדית במערכות יחסים של בני זוג שהם גם הורים כמעט ואינה קיימת.
ולמה?
בעיקר בגלל הנשים (וכאן אני שמה ידיים על הראש המורכן שלא אחטוף את מטר הקיטונות שתיכף יגיעו, מנשים בעיקר דרך אגב). אנחנו, יום אחרי יום, יכולות לחולל את הריפוי שמשחרר את השליטה, יכולות להסכים להיות פחות "נחוצות", יכולות להסכים להיות יותר חופשיות, יכולות לתת לבנות שלנו השראה לחופש, יכולות לבדוק ולשאול בכל פעם מחדש – האם אנחנו חיות את החיים שמתאים לנו לחיות?
ולא, זאת לא האשמת הקורבן
זאת הדרך הבריאה והמבורכת שלנו לקחת אחריות על יצירת מציאות חדשה, מציאות של נשים גאות וזקופות שמתהלכות בעולם בלי הסתרות ופחדים. נשים שמסכימות לשחרר את השליטה ולהתמסר למה שממילא מגיע להן, שמפסיקות להאבק ומתחילות להיות אלו שבביתן, עם הגברים שלהן, עם הבנות והבנים שלהן – ראויות.
נשים שאוהבות נשים
נשים שאוהבות גברים
נשים שגברים אוהבים אותן.
_____
4.5 מעגל "אשה יודעת" בבני ציון http://www.bidyuk.co.il/maagal-noded/
הספר "אשה יודעת" (עכשיו במבצע פסח) http://www.bidyuk.co.il/buy-all/
