"אין לי מה לתת"
זה המשפט שאני פוגשת לעיתים תכופות
כל פעם שאני רוצה להוציא את האור שלי החוצה.
אם זה בפוסט חדש
אם זה בסדנה חדשה, בשיעור חדש, פרוייקט, יוזמה וכו'..
נתקלת בחומה של קטנות אל מול הרצון החזק להוציא ולהאיר כאן על פני האדמה מהמהות שלי.
מכריי ותלמידי יגידו שאני לא נורמלית שאני חושבת ככה עלי, כי הם רואים ומקבלים ממני מלא ,
וגם אני מודעת למה שיש בי ושאני נותנת, אך זה לא משנה את העובדה , שהפחד הזה מושרש שם חזק, ועולה שוב ושוב על פני השטח לבחון את מקומי .
בלבול , חוסר בטחון ופחד – תופסים את מקומם, ולכן אני מעדיפה להישאר במקום. עדיף לא לעשות כלום מאשר לתת לכל אלה להשתולל…
זאת תקופה טובה עבורי, הרבה דיוקים שבריאים לי, של הכרה בערך שלי, של בטחון פנימי שמתרחב, אני מבסוטה ממה שקורה ביוגה הום ועוד, אך במקביל לעוצמה הגדלה , גם הפחד מהעוצמה גדל…
היום חברה טובה אמרה לי , שהקטנות עולה בווליום גבוה, כי היא רוצה להשתחרר מהמערכת…שהיא צפה כדי להתנקות בעצם , ולא כדי לרמוס אותי…עוד רמה של גדילה מתרחשת ומקביל לה גם מה שמבקש להשתחרר, להתנדף.
הבהרה זו מביאה הבנה של המצב וקבלה של הדברים.
כשאני פונה אל הקטנות שבי, אל המקום בגוף שמרגיש קטנות , חוסר ביטחון – אני רואה ילדה קטנה מכווצת ומפוחדת: פוחדת מהעולם, פוחדת שיראו אותה, שאין לה מה לתת..
זה מזכיר לי שעד גיל 16 בערך אהבתי להיות על הבמות : להופיע, לרקוד, להציג, להנחות, ואיפשהו מאז "פחד במה" נכנס לעולמי, וזהו. זה הסתיים . הפחד לעלות על הבמה עם אוצר כלשהו שלי, גבר על כל תשוקה או רצון שרצו להתבטא עליה.
ועכשיו עם הגיעי לגיל המצוות המכובד, 40, פחד הבמה הזה קיים, אך גם התשוקה להיות על הבמה, ואני מכוונת לבמה גדולה – מאוד גדולה , קוראת לי , ולא מוכנה שאשתיק אותה מאחורי הקלעים.
כשאני מקשיבה לילדה הזאת שאומרת "אין לי מה לתת", המפחדת להרגיש- לא שווה וחסרת ערך, אני רואה תמונה של הומלסית זרוקה ברחוב שלאף אחד לא אכפת ממנה,
ואני גם שומעת את הבקשה שנובעת ממנה :
שאני אראה אותה
שאני יעריך אותה
שאני אתן לה מקום בעולם , ולא אתעלם ממנה
שאני אראה שהיא קיימת ושיש לה מלא לתת.
וכשאני מקשיבה כך
ורואה את ערכי
ומאמינה בי,
אני מתחזקת
וככה אני גם מסוגלת לעלות על הבמה.
*
*
אשמח לשמוע איך את/ה מתמודדים עם חוסר ערך , חוסר ביטחון וכו' כשעולים בחיי היומיום שלך?
באהבה
מורן
הי מורן יקרה,
אנו מגיעות ביחד לגיל 40!!
נראה לי ששתינו צברנו מספיק אנשים שיזכירו לנו את ערכנו ויחזקו אותו
אז אני משתדלת להקשיב להם!
סקרנית לראות אותך על הבמה…
יומולדת שמח יקרה
עידית