באנו חושך לגרש?

באנו חושך לגרש?

אז מה חברים? באנו חושך לגרש?

זה באמת עובד לכם ה"סורה חושך" הזה?

מניסיונות העבר שלי -בלסלק את החושך- הוא רק גדל ונהיה מפלצתי יותר…

לפני 10שנים עם הולדת בתי הבכורה, "נפלתי" למעין דכדוכון שכזה שנפוץ אחרי לידה…לא משהו רציני…

יחד עם כל האושר, קיבלתי גם שק של פחדים וחרדות של אמא מתחילה, ואיתו , גיליתי צד שלם בתוכי שעד לאותה עת – לא ידעתי שקיים בי.

זה היה הצד החשוך שבי. הצד האלים, העצוב, המפוחד, הכועס..

פיזית, הרגשתי איך פתאום כל הצד הימני של הגוף חי וזורם.

עד אז הייתי מוארת. משדרת רק אור ואהבה, יפת נפש שבאה להביא שלום על פני האדמה… או לפחות כך חשבתי…

אבל איך אפשר להיות שלמה בלי החושך? שני החלקים חיים ממילא בתוכנו כל הזמן – האור והחושך. גם וגם.

האם אנחנו מאפשרים לשניהם לחיות בתוכנו? ואמא'לה  זה כל כך מפחיד החושך שיש שם בפנים…למדנו לברוח, לגרש , להדחיק..ההורים שלנו ניסו לגונן עלינו מפניו..אכן, יחסי ציבור גרועים יש לחושך…אז בוא נאיר אותו באור חדש!

כאשר נולדתי מחדש בלידה וגיליתי את כל הצדדים החשוכים שבי, החל מסע הכרות איתם. של התחברות אליהם. מסע רגשי , פיזי ורוחני אל מעמקי החושך והפחד. המסע הוא מסע חיים..כל פעם עוד רובד ועוד רובד נחשפים וצפים , וכל יום אני מבינה מחדש על החשיבות העצומה של החושך להגדלת האור שבתוכנו.

קולגה יקרה (נילי דור האלה) שיכתבה את השיר המיתולוגי ל-"באנו חושך לחבק"…:) ואכן כך..רק בנתינת מקום לחושך – למחשבות , לרגשות, לתחושות המלחיצות, המדכאות שקוראות לנו מבפנים, ההכלה שלהם, היא שמביאה אור גדול בתוכנו ומתוכנו.

הדבר הזה שאנחנו כל כך מתנגדים לו, ולא אוהבים אותו, רוצים לשנות ,ולא רוצים אותו בתוכנו הוא הוא הנס. אז יש:

1.לעצור ( כי להמשיך לרוץ לא יפסיק את זה- אלא להפך…ורק כשעוצרים אפשר להקשיב)

2.להפסיק להתנגד (כי גם זה רק מגביר את התחושות והרגשות והופכות אותם לאימתניות יותר, וגם כי ההתנגדות היא מה שיוצרת את הסבל! ולא הרגש עצמו…)

3.להסכים לראות מה נמצא שם ( מה עולה, מה חי בי, איזה רגש מבקש להיות , איזה תחושה פיזית נמצאת בגוף שלי ברגע הזה)

4. להבין שהחושך הוא עבורנו , למעננו , ובשבילנו- וכולו במהות שלו הוא אהבה. "זה" לא בא לחסל אותנו, אלא להאיר אותנו. וכך קורה

"זה" הוא בעצם כמו ילד קטן ומפוחד שכל מה שהוא מבקש זה שיראו אותו.

העצב, הפחד, הקנאה, הכעס – הם לא כישלון..כך סברתי אז …שאם יש לי אותם, אני לא בסדר, נכשלתי , אני לא מוארת, אני לא מורה טובה וכו' וכו'

למדתי להרגיש אהובה בעזרתם ובחברתם.

החיים הראו לי את הנס החבוי בכל אחת מהם, ובכל אחת ואחד מכם

אוהבת

מורן