שלושת הקייצים האחרונים היו לי מאתגרים ביותר
ובתוכם מצאתי את עצמי באיזושהי חרדה קיומית-
כלכלית, משפחתית, אישית.
לכן, לפני שהתחיל החופש הגדול הנוכחי, הבעתי בפני עצמי את החשש, מן "אמאלה" כזה , עם "מקווה שאעבור את הקיץ הזה בשלום"…
ועכשיו, שהחופש הגדול עומד להסתיים, אני יושבת עם עצמי
ורואה אישה יציבה ושקטה.
גם הקיץ הזה הביא איתו אתגרים משלו (לכולנו),
אבל הפעם …מרגישה אחרת.
מרגישה שאני לגמרי לגמרי – סומכת עליו:
סומכת עליו שיש מלחמה.
סומכת עליו שאני לא יודעת איך נגמור ת'חודש.
סומכת עליו שהמחלה שלי שוב מתפרצת.
סומכת עליו לפני הביופסיה.
סומכת עליו שמנחה מתקשר לבטל סדנה.
סומכת עליו שיש אזעקה.
סומכת עליו כשאני חלשה.
סומכת עליו שהבית מבולגן.
סומכת עליו שאין לי עזרה ותעסוקה לבנות…
סומכת עליו!
סומכת עלייך יקום יקר.
סומכת עליך שהכל מדוייק ומסתדר באופן מפתיע, שופע ומרגש הרבה יותר ממה שיכולתי לצפות.
סומכת עליך עולם שלמרות כל הדרמות בחוץ,
לימדת אותי בסבלנות ובאהבה מהי יציבות ושמחה פנימית
שאינה תלויה בדבר.
מוקירה ואוהבת
מורן
מורן!! כמה את נוגעת בלב! גם לי הקיץ הוא תמיד תקופה קשה, בריאותית ובכלל…וגם אני השנה יותר סומכת…
מחבקת אותך ותודה על השיתוף. עידית
וגם – דרכך הגעתי לניר סלומון (סינית-עיכול)ומתחילה לראות שיפור.
תודה עידית יקרה- מחבקת חזרה<3 שמחה לשמוע על שיפור...אנחנו כל הזמן משתפרות 🙂