איך הופכים שגרה לאהבה או "היוגה של השגרה"

לחלקנו "לחזור לשגרה", היא המצב המועדף, המוכר, הבטוח, ולחלקנו "לחזור לשגרה" הוא ביאוס אחד גדול.

תרגול היוגה מזמין אותנו לחזור שוב ושוב לרעננות של הרגע הזה. כאשר אני "בשגרה" , החיים מאבדים מהחיוניות שלהם, מרעננותם ותחושת הקסם הקיימת בהם.

"השגרה" היא לא במעשים החוזרים על עצמם יום יום , אלא זאת התודעה, המחשבות, או יותר נכון האמונה שלנו במחשבות השגרתיות. דיסק שחוזר על עצמו ומתנגן בראשינו: על העבודה שלנו, על הבעל, על הגוף שלנו, על הפקק הקבוע, על עבודות הבית, על התפקוד ההורי וכו'.

כאשר אנו חוזרים לנוכחות (החמקמקה), שום מעשה אינו "חוזר על עצמו" , אלא חדש ומלא חיים.

"שריר תשומת הלב" אני קוראת לו, וכמו השרירים בגופנו הוא צריך "תחזוקה מתמדת" של טיפוח וחיזוק יומיומי. למה? כי הדפוסים שלנו, הזיכרונות, המחשבות, התגובות -חוזרות על עצמם שוב ושוב, ויש להם הרבה כוח ושליטה עלינו, כי אנחנו מזדהים איתם כל כך, וחוזרים על עצמם בלי הפסקה, סרט רץ שלא נגמר, שמכסה על החיים ברגע הזה, כפי שהם עכשיו, בנשימה הזאת.

אמון היוגה הוא להאיר על הסרט הזה, על המחשבות (תגובות, זיכרונות וכו'), ובכך להחליש את ההזדהות עם הסיפורים שמתרוצצים שם ,במקום להישאב לתוכם, ולחזור לכאן.

לנדיבות של הרגע הזה.

של הנשימה הזאת.

לגוף ולתחושות הגוף . לתנוחה. בין השאר הגוף גם נפתח ומתחזק, מתנקה ומתאזן .

החזרה למחוזות ההווה מביאה איתה( אולי ואפילו) לחוות , או יותר נכון להיות- האהבה – שהיא אנחנו.

האהבה זה לא משהו שמישהו יכול לתת או לקבל או לאבד… היא שם כאשר אנחנו מוכנים לראות אותה (לכן הניקיון בפסח הוא לכל השנה.. והשנים…),

מחכה לנו שם בכל הדרה- בשקט ובסבלנות שנבחין בה.

מאחלת לנו יותר ויותר רגעים לא שגרתיים…:) { תמונה מאתמול- אנחנו באחת המעיינות (הסודיים) בצפון… המעיין המחדש, המנקה, המשמח, הנובע בלי הפסקה