על המפגש של מתן עם מאסטרו

שולחנות ארוכים. כולם יוצאים.
מצאתי את עצמי לבד יחד עם מאסטרו ופיונה. מחליט לגשת, כבר מסדר לי בראש את המילים שאני רוצה לנסות בספרדית החלודה אבל המבט והעיניים, וכמה שהן תכולות ועומק אינסופי שחודר עד קצה ההכרה ואז ההבנה שמתרגמת את עצמה למילים בראשי " חיכינו לך, הגעת". ושלווה. זה אולי השינוי הכי מהותי שאני חש מאז.עוד לא שמעתי על זה באופן רשמי כמונח, אבל "משבר 2012" הוא ארוע,תקופה שאני מזהה כסימפטום אצל רבים בקרב המעגלים הקרובים לי. משבר או אתגר, תלוי בזווית ביום ובשעה, רגע למעלה יומיים למטה, שאלות קיומיות והתחבטויות, ההתנגשות בין פרדיגמת הרשת לתבנית הפירמידה – במבט אחד הפכו חודשים של שאלות וקושי לרגע עבר, והשלווה והרוגע חזרו לחיי או בעצם הופיעו באופן חדש, רגעים בהירים של קשב ולב שנפתח מרגע לרגע. ארבעה ימים של נוכחות וכל רגע ושפע פירותיו.
והחלטה – לתת יד ולב בכל דרך שתגרום לעוד אנשים להצטרף למעגל של מאסטרו, למעגל של העכשיו והביחד. זה מתחיל בכך שאת כל היקרים לי כבר דאגתי להזמין או לפחות ליידע שהם חייבים, שכדאי וכדאי, ממשיך בארגון מפגשים בשכונה בה אני חי – מוסררה.
למה מוסררה ?- מהסיבה הפשוטה שלשם כך מאסטרו הגיע.עכשיו, ברגע הזה שנראה שהמלחמה היא רק עניין של זמן ורצון של פוליטיקאי שצריך להבטיח את כיסאו – בדיוק כאן, בשכונה שפוצלה לשניים, צד אחד בישראל וצד שני בפלסטין, כל שינוי יהדהד הלאה. כל מפגש הוא משמעותי. ואם עד לפני ארבעה ימים דמיינתי את החומות נבנות, האיבה גוברת והפחד אוחז בלבבות, היום אני מאמין שעוד ניתן אחרת, שיש דרך לזכור – לחזור להיות מי שאנחנו באמת. אמת.
זאת הזדמנות גם להודות לכל מי שמאפשר למעגלים להתרחש – למורן ובני שעדיין לא פגשתי אבל רק מהשיחה איתם ברור לי שעוד נהיה חברים ולא רק בפייסבוק, לכל המארחים שפותחים את ביתם ותודה מיוחדת לפיונה – שבחסד ובחן מצליחה להיות שם בכל מעגל, עם חיוך ועיניים שמזמינות את כולנו להיות. זאת גם קריאה לכל מי שיכול לתת יד ולעזור – אם בכך שתביאו אנשים או בעזרה בארגון מעגל, מפגש. וכל מי שכבר פגש יודע – זה שלנו ובשבילנו, בשביל כולנו – לטובת כל המין האנושי. חג אור שמח

כתב מתן כהן ישראלי