במקום לטבוע / מורן אומידי שמיל
יש מקום יותר טוב בימים החמים האלה לאישה בהריון – חוץ מהים?
אז לפני כמה ימים, נכנסתי לים כמו בכל יום כמעט , הים היה בכלל לא שקט בימים האחרונים, וחברתי ואני משתכשכות לנו להנאתנו.
פתאום התחילו גלים חזקים במיוחד שסחפו אותי פנימה למים העמוקים, וגם הגיעו מכמה כיוונים בו-זמנית.
התחלתי לשחות ולשחות במאמץ להגיע למקום שאוכל לעמוד בו לפחות ולצאת מהסחיפה, שוחה ושוחה ממש בכל כוחותיי- אבל הגלים לוקחים אותי עוד לעומק…
אני מתאמצת וכבר מתעייפת, וחברה שלי שהצליחה לצאת מהסכנה, אמרה לי:
" אל תשחי- תני לגלים לקחת אותך". שמעתי אותה , וזה ישר מצא חן בעיני , מה גם שראיתי שלא ממש הולך לי בדרכי, אז אמרתי לי: " יאללה, אני מנסה- ניתן לגלים לקחת אותי".
הפסקתי להתאמץ, הפסקתי לשחות- ורכבתי על הגלים, וראיתי איך באמת לאט לאט, בלי שאני עושה כלום- הגלים מסיעים אותי לכיוון החוף. אחרי כמה דקות ארוכות הגעתי עם חיוך לחוף.
והחיוך על מה? החיוך היה על ההבנה שזה כל- כך מטאפורי למה שקורה לי בתקופה הזאת של ההריון.
ההריון הזה הביא כבר מתחילתו מצבי רוח שונים ומגוונים, בעיקר כאלה שמוגדרים על- ידינו כ"רעים" / שליליים כמו: עצבות, דכדוך , עצבנות, חוסר חשק, עייפות מהכל. משפחה כזאת של דיכדוכיים שבאים " בלי סיבה" . אני יודעת שאנחנו מלאות בהורמונים וזה שכיח, כך אומרות כולן, אבל בכל זאת זה מצב חדש עבורי שצריך לעכל ( בהריון הראשון החברים האלה לא הופיעו). אז לקח לי כמה שבועות להבין, ולדעת, שזאת הדרך, זה כרגע גם חלק ממני , מהחיים.
למזלי, יש ברשותי מספר כלים שרכשתי עם השנים, לקבל ולאהוב את עצמי גם ככה, ואז שמתי לב שזה עובר, למחרת קמתי שמחה , ופתאום אחרי יומיים קמתי שוב עם עצבות … וזה בסדר… גלים שכאלה…
בשבועות האחרונים יש והעצבות נמשכת ימים, אז אני לומדת כל פעם מחדש להרפות ולהקשיב. פעם , בעצם עד לא מזמן, זה הי כל-כך מפחיד: " אני נופלת לדיכאון, מה יהיה? עד מתי זה ימשך? לנצח? " , אבל עכשיו אני לא נלחצת, לא מנסה " לשחות בכוח החוצה, או נגד הזרם", כי אז אני שוקעת עוד יותר לבור המפחיד, וזה נמשך וזה ארוך יותר.
אני חווה את עצמי בתוך המצב, נושמת לתוכי, לכאן ועכשיו- והפחד מתמוגג וגם העצבות עוזבת במהירה.
מי שעוד עוזרת לי לחזור לכאן היא התינוקת הנפלאה בפנים. הבעיטות הקטנות שלה בפנים מזכירות לי כמה חיים קסומים יש כרגע, היא כבר מורה נהדרת של יוגה.