מה שעושה לי טוב- אני דוחה לאחר כך..
למה?? באמת שאני לא מבינה למה אנחנו עושים את זה. יש כמובן הסברים רציונאליים שנשמעים הגיוניים אבל הם לא באמת מספקים אותי. זה נובע מאיזו עצלנות וחוסר מוטיבציה ובעיקר הזנחה את עצמנו. הרי לקום כל בוקר ולעשות יוגה זה כיף! זה פותח לי את היום בצורה מדהימה, אני הרבה יותר פתוחה ומלאת אנרגיה אחרי האימון, הנשימה שלי זורמת, ובכל זאת מוצאת כל יום מחדש את אותם מיליון תירוצים למה היום אני לא יכולה לעשות. זה קורה גם הרבה עם תלמידים. הם באים לשיעור, נהנים, בטוחים שהם ימשיכו לבוא ואני לא רואה אותם יותר. לפעמים עוד לפני שהם באים לשיעור ראשון הם מתקשרים, מספרים כמה הם חייבים לעשות פעילות פיזית וכמה הם רוצים יוגה, קובעים איתי שהם באים ואז.. לא באים. לאנשים אחרים זה קורה עם שחייה שהם מאד רוצים ויודעים שזה ממש מחייה אותם אבל "לא מוצאים לזה את הזמן", או כאלה שטיולים בטבע עושים להם כל כך טוב אבל כל יום שבת ימצאו סיבה להישאר בבית.
לפעמים זה נתפס כ"עבודה", הדברים האלה שעושים לנו טוב. אבל אנחנו עובדים כל כך קשה כדי לפרנס את עצמנו ואת המשפחה שלנו, עובדים קשה לגדל את הילדים אז למה שלא נעבוד (ולא כל כך קשה) כדי לתת לעצמנו משהו שמקדם אותנו, שממלא אותנו, שנותן לנו כוח להמשיך ולחיות טוב?
על עצמי אני יודעת בוודאות שכשאני בטוב עם עצמי, מרוצה, מסופקת, פתוחה, רגועה- זה מקרין באופן מיידי על הסביבה שלי ועל התגובה שלה אליי. ואחד הדברים שגורמים לי להיות בטוב הזה הוא היוגה (אצלי זה בעיקר כשאני מתאמנת בבוקר). ובכל זאת אני הרבה פעמים מתחמקת מזה, מעדיפה לשטוף כלים או לסדר את הבית. לפעמים פשוט נוח לי להישאר במצב קצת לא מרוצה, לא מסופק, שיהיה על מה להתלונן, מישהו להאשים, ואז יש מין מרירות כזו שהולכת ומצטברת עם כל יום שעובר שאני לא מתרגלת (יוגה) . זה מדהים כמה נוח לנו לפעמים להיות במצב רע, ממורמר, עצבני, אפילו כועס, כשכל מה שדרוש הוא מאמץ קטן כדי שנרגיש טוב יותר. אני מדברת על דברים קטנים כרגע ולא על עבודה פנימית עמוקה, הדברים האלה שבאופן מיידי, בלי שנדע בדיוק להסביר- מרימים אותנו למעלה.
אין לזה יותר מידי תשובות וגם לא צריך להעמיק יותר מידי, צריך פשוט לעשות.לא לוותר לעצלנות, לתירוצים ולסדר העדיפויות השגוי. לתת לעצמנו משהו אחד שיעשה לנו טוב ואז יהיה קל יותר לעשות דברים אחרים (עבודה, ילדים, זוגיות..) ומידי פעם צריך מישהו שיזכיר לנו, שידחוף אותנו למה שאנחנו לא עושים בעצמנו.
אז הנה אני מזכירה לכם- לכו. תעשו!
אוי, כמה צודקת וכמה טפשים אנחנו שכשזה מגיע לעשות לנו טוב אנחנו בכלל חושבים. הרי אין לנו שום בעיה לעוזר לאחרים או לתת להם מזמננו הטוב שבנו.
אחלה תזכורת!
אירית
הייתי קוראת לפוסט הזה "קרמר נגד קרמר" ונורא הזדהיתי עם מה שכתבת…
גם כשאנחנו מתוודעים למה שמרים אותנו, זו התקדמות, אבל כנראה, רק כשנדע למה אנחנו מעדיפים להיות למטה ונרצה לזוז משם, רק אז נהיה בטופ:)
יקרה חכמה
בזכותך אזכור יותר
אוהבת אותך