מה באמת חשוב?

…כשהיא קמה על הבוקר ומתחילה לצרוח…

האומנם זה קורה לעיתים רחוקות, אבל עדיין..בוקר. מה הבן אדם מבקש. רק להתחיל את היום הזה בנחת. בשפיות.

וגם ..אי אפשר לצפות את זה. שטות קטנה ו- בום. הלך הכל. בכי ובלאגן כאילו מתרחש כאן אסון בין לאומי. לילדים שלנו אין כללים כאלה של " בבוקר אני לא אצרח, כי זה בוקר וזה מחרפן הכל לכולם". וכשעלמא בוכה..אי אפשר לעבוד עליה, היא קולטת הכל, אי אפשר לקנות אותה , אי אפשר לטייח את זה , להפסיק את זה או להתעלם מזה. תאמינו לי. היא לא תפסיק עד שאני יבין, עד שאני אהיה לצידה, עד שאני ישים את עצמי לגמרי בצד ויראה אותה ויכיל אותה.

אז עלמא נתנה לי אחלה שיעור הבוקר, ואני מודה לה על כך. באמת. רגעי חסד צרופים, אהבה וקירבה – בתוך בוקר שנראה היה אבוד וכאוטי.

אחותה לקחה את הפמלה שמסתבר שהייתה שלה- והלכה לבית ספר. זהו. זה כל מה שקרה. אבל לעלמא זה היה הכל. והנה היא בוכה, עומדת על הדלת וצועקת, ולא נראה שהיא מתכוונת להפסיק אי –פעם.

אז בהתחלה אני אומרת לעצמי: "היא רוצה לכעוס שתכעס. שתכעס עד מחר, הרי מותר לכעוס" ואני נותנת לה לכעוס וממשיכה בעיסוקי , תוך כדי שאני כועסת בליבי עליה: שהיא כזאת עקשנית, שלא מוותרת, שעושה עניין מכל דבר קטן, שהיא לא נדיבה לאחותה, שעכשיו היא תעשה סצנה ארוכה ובגללה נאחר לגן ולשיעור שלי.

אחר –כך אני נהיית הצודקת, וגם משמיעה לה את זה: "אבל לא ידעתי שזה שלך, זהר רצתה את זה לארוחת בוקר.." ומנסה לקנות אותה: "בואי נלך לגן ונקטוף לך עוד 2 פמלות שיהיו רק שלך"…

לא,לא ,לא. כבר אמרתי שהיא סנסורית של מניפולציות. והיא ממשיכה לכעוס, ולצעוק ולכאוב. לא מתלבשת לגן, כי סוף העולם זה כאן.

אני עוצרת לרגע. מסתכלת לילדה הקטנה שבתוכי ובודקת: אם היא עכשיו כועסת ובוכה , ואני ההורה האולטימטיבי שלה. לא ההורה הצודק, לא ההורה המחנך, לא ההורה עם הלו"ז הצפוף- בתור ילדה קטנה שכועסת ובוכה- מה אני הכי ארצה מאמא שלי?

והתשובה הייתה : אהבה.

האסימון ירד. או יותר נכון הראש ירד ללב. התחברתי. ואז הסתכלתי על עלמא, ומשהו בה (ובי) כבר הפסיק להתנגד. עוד לא אמרתי כלום והיא הרגישה. הרגישה שאני לא כועסת שהיא כועסת, הרגישה שאני אוהבת אותה גם כשהיא כועסת. הרגישה שאני רואה אותה.. יכולתי להיכנס לנעליה ולהבין את הכעס שלה על שלא ראיתי אותה, על שלא התנצלתי שלקחנו לה את הפמלה שהיא קטפה מהעץ, על שלא בקשנו את רשותה, וגם על שכעסנו עליה שתפסיק כבר לבכות ושתעזור לנו לתקתק את הבוקר "כמו שצריך".

תוך דקה היא הפסיקה לבכות ובאה לחבק אותי. התחבקנו יחד רבע שעה לפחות. בלי למהר , בלי לדבר, חיבוק של אהבה- של הקשבה- חיבוק מהלב.

נ.ב – אז מה באמת חשוב? יש את המקרים הקטנים האלה, הסיפורים הלא חשובים האלה, על דברים לא חשובים או גדולים… אבל הם הכי חשובים.  מקרים קטנים שלא היינו סופרים אותם  בערך אחרי שעה במהלך היומיום , שכאשר יש שם נוכחות או חיבור אנין ומזוכך כזה -הלב שלנו נהיה שמח לפחות ליומיים, ונבנה שם טרסט כזה , מן פיסה של אינטימיות  (עם עצמנו ולכן עם מקורבינו) מנצנצת , מאירה.

את אם תרצו הנה עוד שיתוף הפעם עם הגדולה (בת 9) מאתמול:

מסיעה אותה חזרה מבית הספר. זמן טוב שלנו יחד. היא פורקת את היום:

"המורה שלי הזאת, אף פעם לא אומרת שום דבר טוב, רק מה לא טוב"

"יש לי עומס , כל יום יש מבחן , ותיראי- יוצא לי הרפס מכל העומס הזה"..

אני מקשיבה. מקשיבה לה באמת. לקושי שלה. היא ממשיכה לבכות ולספר עוד על המורה ועניין הבחינות ..

ואני שואלת אותה: "אומרים לך שיש מבחן, וזה מעמיס עליך, ומה את מרגישה?"

היא עונה מיד: "פחד"

"כן יפה שלי, פחד, תני לפחד מקום"… "וגם כעס" היא מוסיפה. "כן אהובה גם כעס".

וישר חוזרת: "אבל המורה הזאת לא…"

"כן, נכון, את צודקת. .. זהר – מה היית רוצה שהמורה תגיד לך?"

זהר: "שאת רוב המבחן עשיתי טוב, שאני טובה, שאני יודעת, שאני משתדלת"

"כן אהובה שלי. עכשיו תסתכלי על זהר הקטנה שבפנים (הכרתי לה אותה לפני כמה שנים..). איך היא עכשיו?"

זהר: "כועסת ופוחדת"

"כן יקרה, תני לה. תסתכלי עליה באהבה. מה היית רוצה להגיד לה?"

זהר: "שהיא טובה. שאני רואה שהיא מנסה. שאני טובה"

"כן . את אהובה זהר . אני אוהבת אותך מאוד".

אני רואה שהיא נרגעת. אצל ילדים זה קורה מיד. הם מתחברים בקלות ומקבלים הקלה. אחרי דקה היא שרה בקולי קולות..

*יכולתי לכעוס על המורה, או להרים לה טלפון, או לשכנע את זהר למה הבית ספר הזה טוב (כי זה בית ספר מאוד מיוחד בגישתו , שמאוד רואים את הילד, עד עכשיו לא היו אף פעם מבחנים ושיעורים – שיטת מונטסורי..), או איך המחנך השני כן נותן הרבה אהבה..

אבל מרגישה שכל התשובות האלה מהראש – זה לא לב העניין..היא הלב- ואת מה שקורה בתוכה- לזהות. בלי לרוץ לפתור לה את זה . פשוט להיות איתה (ואיתי) עם מה שעולה…

יום מאיר ואוהב

מורן

מתי אני מלמדת?

*שיעורים קבוצתיים-ימי ראשון ב-19:00, ימי שני ב-8:30 , ימי שני ב-18:30, ימי שלישי ב-18:30 (להריוניות), ימי רביעי ב-8:30, ימי חמישי ב-10:30 (הריוניות)

ימי שישי ב-8:30.

*שיעורים פרטיים – יוגה תרפיה