"זה נראה כמו תסמינים של גיל המעבר " אמר לי המדקר …
כבר??? רק אתמול חגגתי 41…זה כבר מתחיל??? חשבתי לעצמי בבהלה …
ואז נזכרתי במחזה שקיבלתי במתנה עם שחר יום הולדתי :
היה היה עץ יפיפה !
רענן , ירוק מאוד -ומלא בפרות משובחים, אדומים ועסיסיים .
עץ יפה – כמו עץ הדעת בסיפור גן עדן.
כל הבריאה מתפעלת מהעץ הזה ומהדרו ומחכה לטעום מפרותיו המושלמים .
ורק העץ הזה – עד לא מזמן – היה הססן ופחד לתת מפרותיו :
"לא אני לא בשל "
"ואם הפרות שלי לא מספיק טובים"?
"אני צריך עוד קצת להשתפר "
"אני צריך להוסיף עוד סוכר לפרות "
"יש מלא עצים בעולם ואני רק עוד אחד"
"אני עץ קטן וצעיר וצריך עוד לגדול "
….
וכך עברו מלא מחזורים- שהפרות הבשילו אך העץ היסס – והפרות נפלו והרקיבו , ושוב העץ מוציא פרות נפלאים אך לא מרגיש מוכן ושוב הם נופלים ונרקבים …
וזה קורה שוב ושוב- עד שבהדרגה העץ מבין ומתחיל לראות את יופיו ומושלמותו כפי שהוא.
עכשיו הוא מוצא את עצמו אומר לעצמו :
"כן אני מדהים "
"הפרות שלי בשלים! "
"אני מוכן לחלוק אותם עם העולם !"
"הם מושלמים כמו שהם "
"אני עץ שופע ויש לי מלא מה לתת "
"יש רק עץ אחד כמוני"
"רק אני מייצר את הפרות בטעם הזה! "
"אני עץ שנותן פרות – וזה ייעודי!"
כל הבריאה ראתה מי שאני – חוץ ממני – עכשיו גם אני !
העץ הבין: "ככל שיותר אנשים ייהנו מפרותיי – זה ייתן לי יותר כוח לייצר מחזור חדש של פרות חדשים מובחרים עוד יותר מאלה ! "
העץ התרגש , העץ שמח כל כך -שגילה את ייעודו – להיות עץ !
והוא התחיל להכריז בקול רם : הפרי בשל ! אני מוכן ! אלה הפרות שלי ! זה ייעודי !
העץ התעורר לדעת את עצמו . נגס מפרי עצמו לדעת …
***
וזה סיפור גיל המעבר שלי /שלנו …שהתחיל כבר לפני כשנה …המעבר מהעץ שלא יודע את עצמו –מתבייש ומצטנע – לעץ מודע וער החולק את פרותיו הייחודיים.
אז כן . אני בגיל המעבר ! חתיכת מעבר מבורך !
ואני יודעת .אני לא לבד. כולנו בגיל מעבר !
מהגרסה השינה שלנו – לחדשה!
משינה- להתעוררות !
מחושך -ליציאה לאור !
מקטנות -לעוצמה שלנו !
מפחד והישרדות – להכרה והיזכרות במהותנו !
אז תקופת מעבר מבורכת וקלילה לכולנו ! איזה כיף !
<3
מורן
