"אני רעבה " עולה מחשבה.
23:00 בלילה , עדין עובדת על המחשב, והמחשבה שוב באה: "אני רעבה"
אני קמה למקרר , פותחת אותו , סוגרת.
שמה לב שהיום היה לי יום שכל הזמן רציתי לאכול , ולמרות שאכלתי -הייתי רעבה,
ואז אכלתי משהו "שאסור" וגם זה לא סיפק אותי…חוסר שביעות רצון שכזה מהאוכל .
רואה ששום מאכל, ושום כמות גדולה ככל שתהיה -לא עוזרת "לחוסר שביעות הרצון " הזאת.
אז יודעת שזה "תמרור" מהגוף שאומר לי "הי , אני כאן, ואיפה את? "
"אני פה. כלומר, עכשיו אני פה" ולמרות ש-23:00 מחליטה לקחת את עצמי לישיבת לילה.
בודקת: האם הבטן שלי רעבה באמת? כמובן שלא.
שואלת: איפה בגוף אני רעבה?
התשובה : בגרון.
(אז זה הגרון רעב , ולא הבטן . מממ..)
לוקחת כמה רגעים להיות עם התחושה בגרון.
יש שם משהו שמרגיש כמו גוש, כמו סלע.
נותנת לו להיות .
שמה לב- שמשהו בנשימה משתנה, יש רעד בלסת.
מקשיבה למקום. עולה שם – פחד.
למה? זה לא רלוונטי. זה מה שיש בגוף. ואני מאמינה לו.
הוא דובר אמת. הוא חכם ואני אוהבת להקשיב לחכמתו .
ולא. לא קרה לי שום דבר מפחיד היום או שלשום, ואם לא הייתי עוצרת לא הייתי שמה לב
לשום פחד…
לא אפרט את המשך התהליך. אבל ראו זה פלא, בסופו:
אין שום רעב (גם הפעם הרעב אינו פיזי , אז למרות "שאני יודעת את זה" , לחוות את זה בגוף ולא רק לדעת בראש- זה מעניין כל פעם מחדש)
יש הקלה
יש חיבור
יש אהבה
יש גוף פתוח ומאוורר
ויש בעלת הבית (וזאת …אני).
בחודשים האחרונים אני משקיעה בעצמי עד הסוף…
להשקיע בי אומר מבחינתי להיות עם מה שיש בתוכי: לחוות, להרגיש, בכנות , בכוונה.
וזה אומר שאני לא נוטשת את עצמי יותר, וזה אומר שאני מקדישה לי זמן לזה, ובאה עם רצון גדול ואפילו התרגשות לדעת את עצמי טוב יותר, לפגוש את הכל וזה כולל כמובן גם קושי, ואת זאת שלא רוצה לפגוש כלום עכשיו. גם אותה.
וזה כולל גם כהרגשות מפחידים והמחשבות מאיימים
אני שם.
אני שם איתי.
נמצאת .
נוכחת.
ותמיד תמיד מגלה אוצר. מהמקומות הכי קשים -שומעת אהבה שם מתחת ,
ואני שם.
נמצאת
נוכחת
מקבלת
ונפעמת מהכוח של זה
של להיות איתי
בדיוק כמו שאני
כל פעם מחדש
אהבה.
.
.
אם מעניין אתכם , הנה סדנאות שאני מעבירה עם כלים להקשבה הזאת:
*אימהות עם תינוקות נפגשות- יום שלישי ה-16/6 9:30-12:30
*סדנת מדיטציה למתחילים – יום שבת ה-11/7 9:00-12:00
שיעורים פרטיים וקבוצתיים .
מורן
