"אחרי שאלוהים סיים לברוא את העולם הוא מצא מקום והתיישב בו לחיות על האדמה שברא.
לא עבר זמן רב ובני אדם החלו להטריד את מנוחתו, להגיע בשעות מוזרות, גם באמצע הלילה ולהתלונן.
למה זה ככה, למה זה לא ככה, זה לא מספיק, זה יותר מדי…
בבוקר היה מגיע החקלאי ומתלונן על כך שלא יורד גשם,
בצהריים היה מגיע הקדר ומתלונן על זה שיורד גשם והורס לו את כל העבודה.
אלוהים חשב שהוא עומד להשתגע.
בצר לו הוא פנה אל מלאכיו/יועציו ושאל אותם: איפה אוכל להסתתר מפני בני האדם?
יעץ לו הראשון ללכת ולהסתתר על פסגת ההימליה, הפסגה הכי גבוהה בעולם. אלוהים, שעבורו מאות שנים הן כמו שניה, ראה שגם לשם בני האדם יגיעו.
היועץ השני אמר- תסתתר על הירח. אבל גם לשם בני האדם יגיעו… אלוהים כמעט התייאש.
אבל אז הגיע המלאך/יועץ הזקן מכולם ואמר לאלוהים:
תסתתר במקום שבו בני האדם לעולם לא יחפשו.
בתוך עצמם.
וכך קרה."
