אוגוסט 2015.
למעלה מחצי שנה שאני ככל האדם מבחינה בריאותית.
למעלה מחצי שנה שאני ממשיכה להודות יום יום,
על זה שהבטן שלי הצליחה בסופו של דבר להבריא.
הקיץ הזה שמגיע לסיומו והיה כיף גדול,
החזיר אותי לקיץ הקודם והקשה שהיה בשנה שעברה,
ולעיצומה של התקף המחלה (קוליטיס שמה. האחות של הקרוהן)
שנמשך שנה וחצי (!!) והסתיים בחורף האחרון.
התקף ארוך והכי קשה שידעתי מכל 20 שנות קיומה של המחלה בתוכי.
20 שנה שידעתי להתנהל איתה, לחיות איתה בשלום, ללא תרופות, רק דרך היוגה תרפיה,
לעשות אותה למורתי היקרה וללמוד דרכה כל כך הרבה…
בהתקף האחרון בחודשים האחרונים כמעט נכנעתי, ראיתי שכל מה שאני עושה
ועזר בעבר – לא עוזר הפעם. נעזרתי המטפלים אלטרנטיבים נוספים, ובכל זאת
הפעם זה לא עבד.
המחלה תקפה ולא הרפתה , יום ולילה שעה שעה ..
אפילו שקלתי לראשונה לבדוק מה יש לרפואה הקונבנציונלית להציע,
אך אחרי פגישה אחת עם "רופא מומחה" הבנתי מהר מאוד שאין להם ולו מה להציע לי כדי להרפא.
חזרתי שוב להתמודד עם זה בכוחות עצמי שכבר הלכו ואזלו.
איכות החיים שלי נפגעה לחלוטין.
סימפטומים הכי קשים של המחלה שלא אפרט כאן*** הופיעו כמעט ללא הפסקה.
יחד עם זאת , הודות ליוגה ולמדיטציה נשארתי חזקה מנטלית, פיזית, רגשית
ולכן המשכתי ללמד כרגיל , לתפקד ולגדל בנות ובית כרגיל ולעשות את כל מה שאני אוהבת.
(עכשיו ממרחק…לא ברור לי איך עשיתי את כל זה …).
אני יודעת שרוב האנשים במצבי
פשוט יושבים בבית עם אחוזי נכות ,
מקבלים עזרה מביטוח לאומי,
מבלים בקופות חולים עם הר של תרופות חזקות
מתאשפזים וניגשים לניתוח.
אני יודעת שעבורי , כל אלה , לא הייתה אופציה. נקודה.
ולמרות זאת שהגעתי בינואר האחרון לשיא הייאוש, כשפיזית כבר לא יכולתי יותר,
היה לי ברור שני דברים:
- אם אני אצא מזה בחיים- זה ההתקף האחרון.
- אני אעשה הכל כשאהיה בריאה – להישאר בריאה.
אני לא יודעת איך זה קרה בדיוק – אבל הבראתי.
בכל זאת הגוף שלנו יודע לעשות את שוב ושוב .
בכל השנים האלה, סמכתי על הגוף שלי כי ידעתי את זה , אבל הפעם הביטחון שלי התערער..
אז כן -גם במצבים שזה נראה כבר בלתי אפשרי, הגוף שלנו אלוף .
הגוף שלנו חכם . הגוף שלנו יודע לרפא את עצמו.
הלכתי למטפל ברפואה סינית בשם ניר סלומון* – שהביא לי קפסולות של כורכום,
ותוך שבוע – נעלמו הסימפטומים.
מה שחשב לי לספר לכם יותר מהכל , זה , שמאז שהבראתי אני בתהליך של בריאה.
את עצמי .
את חיי.
דרך עולם היוגה וכלים נוספים של תרפיה שרכשתי בדרך- אני עובדת כל יום להיות בריאה.
זה לא ברור לי מאליו. זה גם שביר עדין . הבטן מבקשת שאמשיך להקשיב לה ולא אזניח אותה /אותי.לעולם.
וזה לא בהכרח התזונה ופעילות גופנית שאני מדברת כאן על בריאותה.
הבנתי שתזונה בריאה , ותרגול יוגה היו תמיד חלק מחיי ולא זה מה שגרם לי לחלות מלכתחילה.
הביקורת העצמית, ההלקאה, הרצון להיות במקום אחר מאיפה שאני, ההסתרה שלי את האור שלי, את הייעוד לי , העומסים שהעמסתי עלי – אלה אכלו אותי מבפנים.
כמו סרטן, זוהי מחלה אוטואימיונית. הגוף תוקף את עצמו.
ואכן…לא הפסקתי לתקוף את עצמי.
ויש גבול.
יש גבול לכמה הגוף יכול לספוג – חרא . תרתי משמע.
ונכון שעם השנים עשיתי עבודה עצומה בעניין, ולמדתי להתקרב אל עצמי ולהכיר אותי,
אבל ההתקף האחרון לימד אותי שהוא רוצה עוד, רוצה יותר ממני, רוצה אותי יותר , רוצה יותר את העוצמה שלי.
ההתקף האחרון לימד אותי על "למות להיות אני" **
זה או אני – במלואי – להוציא את עצמי לעולם
או…למות.
אז עכשיו , אני לא מחכה להתקף נוסף שינער אותי, שיקרב אותי, שילמד אותי לעומק. אני לא מחכה שהגוף שלי יסבול, שהגוף שלי יצעק "הצילו" "תקשיבי לי" .
אני מתרגלת את זה יום יום . כל היום.
מתרגלת מדיטציה, הקשבה למחשבות, לרגשות, למסרים, לקולות שבתוכי , לילדות שבי,
מתרגלת בכל מצב התבוננות על מערכות היחסים שלי עם- הכל!
מאז שהבראתי לגמרי, המחלה מלווה אותי גם שאני בריאה ומראה לי את הדרך כל יום מחדש : איפה לשים לב, איפה לדייק, איפה להקשיב, איפה אני מזייפת, לא כנה, איפה נטשתי את עצמי ומה לעשות כדי לחזור לחיבור.
חשבתי שאני רוצה הפעם להפטר מהמחלה אחת ולתמיד,
אבל ת'אמת..
להיות בריאה כל יום זה לראות איזה כאב, חולי, קושי קטן כגדול נוכח בי כרגע.
להיות בריאה כל יום זאת הבחירה שלי לעצור ולתת מקום לכל קושי, כאב , רגש , מחשבה,
ולראות כל פעם מחדש כמה חכם הכל. כמה הכל לטובתנו. כמה אהבה יש בהכל , כן, גם בכל
ביקורת, הלקאה, מחסום, רגש, כאב ואישו בחיינו.
זה מה שאני מגלה כל יום מחדש.
ואני שוכחת כל יום ,
וחוזרת לדפוסים הישנים הרבה פעמים, אבל הפעם לא מזניחה אותם. מקשיבה להם.
נשארת עם היד על הדופק. כן.
שמה יד על הדופק.
על החיים שפועמים בי כרגע
ומתאהבת בהם
כל פעם מחדש.
<3
אוהבת, מורן
