הפסדנו. הפסדתי. אני לא מדברת על הבחירות , אלא על ההפסד הפרטי שאני מרגישה כרגע. בני זוג רבים. ליד הילדות. שוב. 2 דקות של חילופי האשמות, של קולות כועסים, ואז שקט. כל אחד מתרחק ומכונס לעצמו. אני רואה בעיני מקום כמו אחרי שדה קרב. כמה הרס…תסכול גדול עולה, כעס, אשמה גדולה שזה ליד הבנות, שני תינוקות קטנים שלא יכולים לשלוט על עצמם…וכן, מלא ביקורת, כאילו לא די במה שהיה עכשיו – יש עוד ערטילרייה שמגיעה לשדה הקרב הנטוש.
באותו הרגע רוצה לברוח, כדי שזה לא יקרה שוב, כדי שהבנות לא יחוו את הכישלון שלנו שוב. לברוח לא יפתור כלום- את זה כבר למדתי.
אחר- כך רוצה לגשת לאוכל, לעשות לי משהו משמין במיוחד לאכול. לאכול לא יפתור כלום, רק יגרום לי להרגיש לא טוב הלילה ומחר- את זה כבר למדתי.
יודעת שאני יכולה לגשת לפייסלנד או לטבוע באיזה שהוא ספר. אבל לא רוצה. לא רוצה לברוח.
נגשת לחדר אל עצמי.
נותנת לכאב, לתסכול, לעצב, לאשמה – להיות, לבכי לצאת
לא מנסה להדוף את זה, לא מנסה להתגבר על זה
נושמת את הכאב ונושפת
נושמת לעצב ונושפת
נושמת את כל הביקורת שלי על עצמי ונושפת. נושמת את הדאגה והרצון למצוא פתרון ונושפת.
מרגישה. רגישה. אין לי פתרון. אין לי תרופות קסם. זה מה שקורה. רואה את כל המתחולל. זה התרגול יוגה שלי להערב. ממשיכה . אומרת לעצמי ולחלקים שבי שאני מצטערת, סולחת, ש"אני אוהבת אותך". משהו מתרכך, הסערה הקצרה דועכת, כותבת,
רואה את המילים שבהם פתחתי "הפסדנו" "הפסדתי"… פתאום רואה שלא רק הפסדתי כאן. הרווחתי גם.
הרווחתי את ההזדמנות להיות איתי במקומות שקשה לי. האוטומט שלי זה לברוח, או לפתוח ת'מקרר ולאכול הרבה, או ללכת למחשב, או לתקוף ולהאשים שוב. אבל אני פה איתי. חווה את כל הגל הזה שנרגע עכשיו והפך לגלים עדינים ומזככים בגוף….זכיתי.
רק כמה דקות מהריב ויש בי שוב אהבה, והכרת תודה.
שמה לב שמחשבות: "הנה שוב אני נופלת / לא למדתי/ לא התקדמתי/ העבודה שאת עושה לא עוזרת" שהיו לי בתחילת הריב הם כל כך לא אמיתיות, כי כשאני מסתכלת – אני רואה כמה מהר אני יוצאת מה"לופ" הטובעני, ולא כי אני מנסה לצאת ממנו, אלא אולי משום אני לא…
בכל מקרה אני כאן בשביל ללמוד
תודה
*חברים יקרים, מאז הפרסום הבוקר אני מקבלת טלפונים ומיילים מודאגים…תודה על הדאגה, אבל לא מצוקה יש כאן , שלום לי ולנו, כתבתי את המכתב לפני שבוע , ובחרתי לשתף , כי זה נמצא בכל בית, זה לא אישי שלי , אלא בבלוג הזה אני משתפת את דרך היוגה והתרגול שעוזרים לי בסיטואציות כאלה ואחרות ..באהבה
*מתי אני מלמדת?
ימים שני, רביעי ושישי ב-8:30 בבוקר. יום ראשון ב-19:00 בערב. ימים שלישי וחמישי יוגה להריון.
קבלי חיבוק 🙂
בוקר טוב,
אנחנו עדיין לא מכירות ,
יש משהו מאוד מכבד ונותן נקודות למחשבה ,במה שרשמת
כמובן שאני לא,יודעת אם הסיפור הוא שיתוף אישי שלך או
שייך לחבר או חברה .
אני מאוד מתחברת ליכולת של אדם לשתף את האחר בכדיי
לתת הרגשה נעימה ופתוחה .
תודה על השיתוף על מה שנאמר בין השורות .
אורית
מורן יקרה ואהובה!
את מעוררת השראה באומץ, ובחכמה בהם את רוקמת לעצמך ולאחרים בנדיבות, הבנות וכלים. בחרת לעשות היפוך, ולא לתת לדפוס ה"בורחת" לנהל אותך. ובחרת בעצמך, ובחרת להרוויח. והסכמת לאהוב עצמך, לא מושלמת. והפכת לשלמה. וממשיכה את העבודה מכאן. ומכאן יכולה להתפתח ולפתח כלים עמוקים להתמודדות עם מצבים. כי את לא בורחת. וכי את יכולה. וכי יש בך אהבה. ואת אמא נהדרת ואוהבת. ואישה מדהימה!!! נתת מקום לקשת הרגשות שעלו, בעוצמה, וניקית בבכי, ושטפת, ואור האיר מחדש, על הטוב. נתראה מחר ועד אז חיבוק גדול
מורני,
תודה ושוב תודה. על האומץ והכנות ועל ההזדמנות שאת נותנת לך וגם דרכך, לי, לאהוב את עצמך ולקבל את כל מה שבא.
ליבי עימך אהובה
אוהבת ענבים
מורני ריגשת ממש ! אין עלייך