מי הקסמים/ מתוך סיפורי עמים
בכפר אחד גר איש זקן עם אשתו הזקנה. כל יום היו בני הזוג מתווכחים בקולי קולות ורבים על כל דבר: הזקן אומר מלה-מיד עונה לו הזקנה בשתי מילים. אומרת הזקנה חמש מילים- עונה לה הזקן בעשר, והכל בכעס, בצעקות, בקללות ובאיומים, ובלי לזכר אפילו על מה ולמה הויכוח.
"מדוע התחלנו לריב?" היה הזקן נזכר פתאום לשאול
"בודאי בגללך, אתה תמיד אשם" הייתה הזקנה עונה.
"לא נכון, את תמיד אשמה" רוטן הזקן.
"מה פתאום? תמיד אתה", משיבה הזקנה- ושוב הכל מתחיל מהתחלה: ויכוח בגלל ויכוח,מריבה על מריבה.כך חיו שנים רבות, והשכנים למעלה שומעים וסובלים.
עד שיום אחד נמאס לשכנים לסבול, והם פנו אל הזקנה ואמרו: "שמענו שיש איש חכם אחד שחי לו לבד, לא הרחק מכאן, ויש לו מי קסמים.המים האלה הצליחו לרפא אנשים רבים מכל מיני מחלות וצרות אחרות. אם תיגשו אליו ותקבלו מעט מן המים- אולי יעזרו גם לכם ותפסיקו לריב כל הזמן".
שמעה הזקנה בעצתם והלכה לבדה אל החכם שבהר.כאשר הגיעה לביתו, יצא לקראתה ישיש נמוך קומה ורזה, בעל זקן לבן וארוך, נשען על מקל ובקושי עומד על רגליו.
"איך אוכל לעזור לך?אישה זקנה?" שאל אותה.
ספרה לו הזקנה בדמעות על המריבות והויכוחים האינסופיים, המתנהלים בינה לבין בעלה זה שנים רבות.
הקשיב הישיש בשקט, וכאשר סימה לדבר, נכנס לביתו והביא משם כד מלא מים. הוא מזג מן המים לתוך הקערה, לחש לתוכה כמה מילים, הגיש את הקערה לזקנה ואמר:
"קחי את המים האלה,זקנה חביבה.כאשר יתחיל בעלך לריב ולקלל-קחי מיד לגימה מן המים האלה והחזיקי אותם בתוך פיך.אל תירקי אותם החוצה ואל תבלעי אותם, עד שבעלך ירגע. כך תנהגי בכל פעם שתתחיל מריבה. אם תעשי כדברי, כל הויכוחים יפסקו ושוב לא תריבו לעולם".
אמרה לו הזקנה "תודה רבה" וחזרה לביתה, ובידה הקערה עם מי הקסמים.
כאשר שמע אותה הזקן נכנסת הביתה, פתח מיד בצעקות: "איפה היית כל כך הרבה זמן? למה לא הכנת אוכל?"
מהרה הזקנה למלא את פיה מים מן הקערה שבידה ולא ענתה. הזקן המשיך לצעוק ולקלל עוד ועוד, אך הזקנה שמרה את המים בפיה- לא בלעה ולא ירקה- ושתקה.
ראה הזקן שהיא אינה עונה, התבייש לו- ושתק גם הוא. ואילו הזקנה התחילה לבשל, כשהיא מזמזמת לה בשמחה מנגינות עליזות.
עברה שעה קלה, ושוב התחיל הזקן לרטן:"תראי את הבית- הפוך ומלכלך!" צעק. "איזו מן אישה את, שאינך יודעת לטפל בבית כמו שצריך?"
הזקנה נעלבה מאוד וחשק עז התעורר בה לענות לזקן בצעקות. אבל חיש –מהר לגמה מעט מי-קסמים מן הצלוחית, כפי שאמר לה החכם שבהר, מלאה את פיה מים- ושתקה.
והזקן- ראה שהיא אינה עונה לו, והשתתק.
וכך קרה שוב ושוב: הזקן היה מתחיל לצעוק, הזקנה היתה ממהרת למלא את פיה מים, ואז היה הזקן נרגע אט אט ומשתתק. וכאשר רצתה הזקנה לפתח בריב, הייתה לוגמת מעט מן הקערה ומחזיקה את מי הקסמים בפיה, עד שעבר לה החשק לריב ולצעוק.
*
במשך הזמן הפסיק הזקן לגמרי לצעוק ולקלל, ולא היה עוד צורך במי הקסמים. הזקן והזקנה לא רבו עוד וחיו בשקט כל הימים.
יום אחד עלו בני הזוג אל ההר, להודות לישיש החכם על מי הקסמים ששנו את חייהם. צחק החכם ואמר להם:
"לא מי קסמים נתתי לכם, אלא מים רגילים שלקחתי מן המעין.הם אלה שלמדו אתכם לא לריב, לא לצעק, להתאפק ולנהג במתינות: לא בעזרת כשוף מסתורי, אלא בדרך פשוטה בתכלית!".
התבונן הזקן בזקנה, התבוננה הזקנה בזקן, וחיוך גדול עלה על שפתותיהם. ומכיוון שהתרגלו כבר לחיים טובים ונעימים, חזרו להם שמחים הביתה וחיו בשקט ובנחת עד יומם האחרון.
