לפעמים היקום מעמיד אותי בפני אתגרים קשים.
עם אחד כזה נפגשתי לפני החגים. סיפרתי לכם על העניין ברמזים, ועכשיו הגיע הזמן לספר את הסיפור המלא ותובנותיו:
אבא שלי החליט שהוא מוכר את המשק.
היוגה הום נבנה על ידנו במשק של הורי.
אבי לא רק החליט למכור פתאום (מטעמיו האישיים והמובנים), הוא בעצם כבר מצא קונה רציני לגמרי -והם החליטו יחד שבגלל בלת"מים בירוקרטיים יש למהר בתהליך..
אז התבשרתי ביום בהיר וחם אחד (זה היה רק לפני חודשיים)- שתוך חודשיים אני צריכה לפרק את היוגה הום.
לפני 8 שנים היוגה הום נולדה: הרבה יותר יפה ממה שחלמתי (הודות לבעלי היקר), ועם הרבה יותר השקעה ממה שתכננו.
ובעצם…נזרקתי למים – להרים מרכז ולנהל אותו : בלי ניסיון, בלי כסף (הכל הושקע במקום), בלי אף תלמיד (כי חייתי ולימדתי בארה"ב), עם תינוקת קטנה שיונקת הרבה וקשיי קליטה של חזרה ארצה.
יוגה הום – התינוקת הנוספת , צריכה הרבה תשומת לב מן הסתם, ואני בתור אפרוחית קטנה בלנהל ולשווק- בקושי יכולתי להכיל אותה, היא הייתה (ועדיין כמובן) כל כך יפה ומושקעת, שבכלל לא הרגשתי שמגיע לי אותה…
עם השנים צמחנו יחד. צחקנו, בכינו, שנאתי ואהבתי אותה, הייתי גאה בה ושמרתי עליה כל הזמן , והקפדתי לדייק אותי ולהמשיך להתמיד בעשייה על אף הקשיים הכלכליים. אולי זה לא היה נראה מבחוץ -אבל ככה זה.
"תהפכי את המקום לחדר כושר" /"תהפכי את המקום למשרד הייטק" / תהפכי את המקום לבית ספר לריקוד" , ומה לא הציעו כדי שארוויח יותר כסף, "תרדי כבר מהיוגה- את לא רואה שזה לא הולך כאן במושב?"
אבל לא יכולתי. יוגה הום נולדה בתור יוגה הום "בית ליוגה והתפתחות אישית", ואני…זאת המתנה שיש לי לתת לעולם וזה מה שאני יעשה בכל מקרה- כי זה חיי. המשכתי להתמיד, לתת ולהאמין שיהיה טוב.
בשנה שעברה חזרתי להתפנות מגידול צמוד של בתי השנייה, ונתתי למקום שוב הרבה מסירות בהוראת היוגה. התחברתי אליה ונהפכנו לחברות טובות. סוף סוף. התחלתי לראות פירות ..
ואז באה הבשורה..
ואיך אוכל להרוס את המקדש הקטן שבניתי בעשר אצבעותיי ?
אני לא רק אאבד את היוגה הום, אלא גם את הגן האנתרופוסופי המקסים שהקמתי לקטנה שלי שם ליד, את בית הורי ואת תבנית נוף מולדתי ומולדת בנותיי. תוסיפו לזה את העובדה שבעלי לא עבד אז, ותגלו ערימת פחדים מלחיצה, שהולכת להתרחש ממש אוטוטו…
חודש שלם בערך בכיתי. כעסתי. התאבלתי. כאבתי, פחדתי.
למזלי היוגה והכלים שבתוכי היו איתי- עם הרגשות החזקים הללו שחוויתי ונתתי להם מקום, עם נשימה, עם חזרה לרגע הזה, עם אהבה לעצמי בתוך הכאוס, ועם ההבנה העמוקה שיחד עם זאת היקום לטובתי והוא אוהב אותי מספיק כדי לזמן לי אפשרות גדולה של קפיצה ומימוש חדש או נוסף של הפוטנציאל שלי .
בסוף החודש ההוא , לפני השנה החדשה- שחררתי אותה. את היוגה הום.
הבנתי שזה היה תפקידה בחיי, וזהו, צריך לתת לה ללכת . לא אני נהרסת אלא המקום והיא תמשיך בתוכי לאן שלא אלך. ראיתי את החופש הגדול שיהיה לי כשהיא לא תהיה, ראיתי את האפשרויות החדשות צצות ומרגשות לא פחות. הודיתי לה . ומאז כל יום התחיל תהליך של פרידה עם אהבה ועם עצב.
השאלות החשובות שעלו תוך כדי התהליך היו (ואתם מוזמנים לשאול אותם על עצמכם)-
*מי אני בלי היוגה הום? מי אתם בלי העסק שלכם? העבודה שלכם?
*מי אני בלי כסף/משכורת ועבודה ? מי אתם בלי כסף ועבודה?
*מי אני בלי לנהל מקום?
*מי אני בלי הביטחון הזה שהיה לי ?
*מי אני? השאלה הזאת תמיד עולה ותמיד מהותית…
משהו בלאבד הכל (חומרית כאן, אך ..), האיר את ההבנה לאור שיש בתוכי, לניצחיות, לכוח , למהות שאינה תלויה בדבר, ובעיקר בעיקר לסמוך ולסמוך ולסמוך.
לפני חודש , ממש לפני רגע החתימה, אימי החליטה שהיא לא מוכרת את הבית- עד יום מותה.
העניין ירד מהפרק!! היוגה הום נשארת. היא כאן. נבחרנו שוב להמשיך יחד . אנחנו שמחות מאוד
עכשיו אני ממשיכה לשחרר אותה, למדתי הרבה מהמסע הזה . רצונה /רצונו יעשה ולא רצוני. עכשיו אני מוקירה אותה ואת הורי יותר, ואת האדמה יותר, ואת ההוראה שלי יותר, ואת היוגה יותר, ואת המשפחה שלי- ואני מרגישה שזה הדדי…
כי משהו כל כך טוב נפתח מאז…
אני מתרגשת לראות את שקורה עכשיו, ומתרגשת לקראת ההולך להיות. ואת זה אני לא יכולה לתאר במילים, תצטרכו לבוא ולחוות בעצמכם.
אוהבת מורן
*אשמח לתגובות שלכם
*מוזמנים לתרגל יוגה איתנו! מתי ? כל יום …
וואהו!!!
כמה מרגש…..
תודה על השיתוף.
יחד עם המילים דאגתי, חשבתי, נפרדתי ושמחתי לשוב ולהפגש…
את היוגה הום גיליתי בזכות מאסטרו קונסטנטינו, ואני אכן מאד מוקירה את המקדש היפהפה ומלא האהבה שבניתם שם.
אלוהים עמכם 🙂
סיגל
תודה סיגל יקרה
מורני , כל מילה נגעה , וכל משפט ריגש , מעולה.
תודה אח יפה שלי
מרגש ועוצמתי, היכולת לראות בכל פרידה ואובדן את ההמשך והקיים, את המתנה שיש במה שתמיד נמצא בתוכנו
ובכלל לקחת את החוויה הזו למקום של שיעור מיטיב וצמיחה. מהמם.
את תמיד מרגשת אותי ונותנת השראה. תודה!
תודה שלי אהובה- אנחנו באותה הדרך- שותפה יקרה את …שמחה שנפגשנו שוב
וואו! מרגש כל כך, וכיף כל פעם מחדש לראות מה הייקום מזמן לנו, וכמה הכל לטובתינו העליונה ביותר. וכשאנחנו מבינים את זה עמוק בפנים, מתחוללים ניסים.
ותודה לך על מה שאת נותנת!
חגית
תודה חגית יקרה, כיף שאת פה:)
מורן אהובה,
כיוון שרק מהסיפור כאן הפכת לי את הבטן,
אני ממש דואג לבטן ש ל ך !
מדהים לגלות כמה נקשרתי למקום הזה, וכמה הוא לא רק בטון ועץ.
עכשיו אני מכפיל את זה בערך במאתיים ומנסה לדמיין מה עבר עלייך.
איזה שיעור בחוסר היקשרות ובמה שבאמת חשוב.
ולאמך היקרה, שליבה במקום הנכון, תמסרי בבקשה, שאין בשבילו מקום יותר נכון מהמקום הזה.
גיבורה.
זה מה שאת.
שולח לך תדרים כחולים, מאזנים, מרגיעים, רכים ונשימה עמוקה עמוקה…
קיבלתי <3
מורן יקרה,
כמה מרגש ומלא תובנות. ממש שיעור לחיים..
הרגשתי והתרגשתי יחד איתך תוך כדי קריאה.
ובסוף, אני שמחה שיוגה הום ואת נשארות עוד..:)
תודה
תודה תודה
מורני מרגשת שאת…
היוגה הום גידלה אותי במובנים רבים כל כך …
כמה כיף לגלות בתום הסיפור שהצלחת לשחרר ולהרפות והיקום גמל לך על בחירתך המדויקת במתנה גדולה מעבר לכל דימיון
אוהבת אותך
וגאה בך על הדרך !!!
מורני אהובה!
למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל על נוגה פרי בשל.
על החירות הזאת לראות לחוש לנשום
לדעת , לייחל , להכשל.
למד את שפתותיי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל.
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה עליי יומי הרגל.
לאה גולדברג.
אוהבת סיון
אח סיווני- איזה סינכרון…
בדיוק אתמול נפלו עיני על השיר הזה בדיוק והוא נגע בי
ועכשיו את מביאה אותו…
נפלאה את ונפלאה לאה גולדברג
מורני יקרה,
מרגש להלך איתך במסעך מאז היוודע הבשורה ועד לרגע זה. הפתיחות והאמת הם מהותך -שמרי עליהן מכל משמר.
שמחה שזכיתן אחת בשנייה מחדש
אוהבת אותך מאוד
ענבים