להרפות לתוך הקושי

מאז חופשת הפסח- אני בחופשה.

כן מלמדת

כן מנהלת

כן אמא

אבל לא כרגיל. לא בתוך המרוץ.

~ אני נחה ~

לא רצה, לא ממהרת, לא מעמיסה על עצמי רשימת מטלות.

לוקחת את כל הזמן לתרגול שלי, לקריאה, לכתיבה ,לניגונים ולבישולים

אפילו ישנה צהריים לפעמים ,

מסתכלת לבנות שלי בעיניים יותר פעמים, ומקשיבה ללב שלהם בלי רעשים.

את  "המצב"  שרבץ על ראשי כמו מגדל של בלוקים- שמתי בצד, שאוכל להתבונן עליו במקום לתת לו להכריע אותי .

"לשים אותו בצד" לא היה קל…נדרשו כמה פעמים כאלה שהוא שב וחזר,

מנהל אותי ומרעיש את אדמתי- כל פעם מחדש,

מאמלל וכבד- כך חוויתי אותו,

נלחמתי בכל הכוח נגדו!

והפעם ששוב הוא הגיע אמרתי : "אוי לא, איזה פחד", ואמרתי:"אני לא מסכימה שוב!"

וגם אמרתי (וזה היה חדש) : "קחי ימי מחלה, כן, כזה שנותנים כשהגוף חולה. לנפש הפעם ,את לא צריכה אישור רפואי…"

"קחי את כל הזמן שאת צריכה- להרגיש , לנוח ולהיות עם עצמך ".

ואחרי כמה ימים ספורים של טלטלה , הבנתי את הקטע – וחייכתי בהנאה:

הוא לא בא לרמוס וגם לא להפחיד , הוא בא לכאן כדי שארפה וארגיש.

ושוב ושוב הוא הגיע להזכיר לי:  "את הביטחון אל תחפשי בחוץ"

והוא אמר :" אין לאן לרוץ."

"שבי ותנוחי ותראי איך הכל מסתדר , בלי שאת מתערבת ומחליטה להיות המציל ששומר.

זה בכל מקרה לא בשליטתך, ומה שעשית עד עכשיו לא עוזר.

לחפש כל הזמן מה לעשות איתי- זאת רק בריחה

אני לא בעיה שצריך לפתור , כך אמר, רק את הכנסת את עצמך לבור

אז פני את הדרך- וצפי לניסים."

 

הקשבתי למסר, ובאופן מפתיע הקונטרולית פריק שבתוכי הסכימה לזוז אל מאחורי הקלעים.

ובאופן מפתיע , מאז שהרפתי – אני מספיקה יותר

מתרגזת ונעלבת הרבה פחות

נוכחת ומקשיבה יותר .

ובאופן מפתיע "המצב" שהפחיד והלחיץ אותי – כבר בכלל לא מאיים ,

ואני לא חוששת "מה יהיה מחר" – אלא מבסוטה מהיום שלי ועושה אותו כזה.

באופן מפתיע- היום ארוך- יש מלא זמן!

כן כן ..כשאני בתוך המרוץ ובתוך "המצב" , אני רצה במקום, נגררת , שאובה.

כשאני במרוץ –אני לא מספיקה, לא מסופקת, ואף אחד לא מספיק.

כשאני מחוץ למרוץ – אני כמו זקנת השבט- ישובה על כסא גדול ומרווח, ולא צריכה לעשות כלום

כדי להרגיש בטחון, שמחה , ראויה ואהובה.

ומידי פעם הקונטרולית ההיא נעמדת כעוסה, רוצה להאיץ בי, לבקר ולאיים: "הלו, נראה לך שככה חיים?? תזיזי ת'תחת ותחזרי למרוץ העבדים- ככה כולם עושים"

ואני ששומעת אותה , שמבינה את חששותיה- עונה לה, תודה שאת כאן להזכיר לי. לדייק אותי.

ותודה שיש לי את הזכות להיות.

אוהבת                                                                                                     

מורן

*שיעורי יוגה פרטיים וקבוצתיים ואפשור רגשי

לפרטים: 0504215990