להוציא את המורה ליוגה לחופש

"איזה יום גרוע יש לי"

אמרתי לעצמי כמה פעמים היום…

מהימים האלה שאני לא אוהבת אותי

ופשוט בא לי לברוח ממני

ואי אפשר.

אז מה אני עושה כדי לסבול עוד קצת? אוכלת.

מודעת שאני אוכלת לא כי אני רעבה, אלא כי

אני מנסה לסתום את הפחד.

הם באו אתמול בערב, ככה פתאום אחרי חודשים של רגוע

החששות/הפחדים המוכרים צצו להם..

ומה זה לא רציתי אותם, "די נו, נמאס לי מכם,

תנו לי עוד קצת חופש, עוד קצת ימים של נחת ותמימות."

אבל זה לא עובד ככה..

"את לא רוצה אותנו" הפחדים אומרים, "נביא גם את כל החברים שלנו"…

בבוקר יושבת למדיטציה ומתבוננת בהם,

ומתבוננת ברצון שלי לברוח מהם.

רואה חוסר סבלנות, את "הנמאס לי" מלעשות עבודה פנימית,

נמאס לי לפגוש/ להכיל/לחבק את הדפוסים/הרגשות,

נמאס לי שהם צצים מיליון פעם ביום, ואני פוגשת אותם ונותת להם אהבה…

די , תנו קצת שקט.

יום גרוע היה לי: לא תרגלתי כמו שצריך, לא עבדתי כמו שצריך, לא אכלתי כמו שצריך,

לא הייתי נחמדה וקשובה לעצמי "כמו שצריך".

אבל העברתי שיעור יוגה קסום, ובילתי עם הבנות שלי מלא, והארחתי את החברות שלהן, וניקיתי, ובשלתי, וקניתי והבאתי ולקחתי, והתאמנתי בגיטרה ונהנתי מאוד.

אז למה הראש אומר שהיה "יום גרוע", הוא הרי לא היה גרוע בכלל…

אולי בגלל שלא עמדתי בסטנדרטים של "המורה ליוגה" הממושמעת והמסורה שבתוכי?

אהה..האסימון נפל…כל הזמן אני שופטת את עצמי ואת היום שלי לפי העיניים שלה…

זאת שהכי חשבתי שאם אקשיב לה אהיה חופשיה, היא היא שאני נכלאת בתוכה…

אז מודה לך מורה ליוגה יקרה על האהבה הגדולה שבך אלי, באמת את כאן כדי לשמור עלי.. אבל לפעמים אני צריכה גם ממך קצת נשימה, ושתאהבי אותי גם ככה, ילדה קטנה וקטנונית שאומרת לכל דבר "לא בא לי" (!)

אוהבת , מורן

*מוכר? אשמח לתגובות שלכם…

מתי אני מלמדת?

ימי ראשון -יוגה למתחילים ב-19, וימי שני ב-8:30,  שיעורים פתוחים גם בימי רביעי ב-8:30 ושישי ב-8:15

יוגה להריון – ימי שלשי ב-18:30 וימי חמישי ב-10:30

ושיעורים פרטיים ייחודיים.