לאהוב את מה שיש

"קבלה", "הכלה", "לקבל את מה שיש." שמענו, אנו מכירים, יודעים, לפעמים מפנימים ולפעמים לא. אבל תמיד כשאנחנו לא מתנגדים למה שקורה בחיינו -אלא מקבלים אותו, אנו זוכים לנחת ולעצמה . כש"העבודה" של ביירון קייטי נכנסה לחיי לפני כמה שנים, הבנתי שהשיטה הזאת מציעה לא רק לקבל את מה שיש, אלא אפילו לאהוב אותו.

לאהוב את הסרטן אם יש לי, לאהוב אם אני קטועת רגליים, לאהוב אם לילד שלי קורה משהו- מחלה, תאונה , דיכאון, מוות, לאהוב אם אני פתאום חסרת בית, עבודה משפחה וכו'.

התרגול של היוגה, המדיטציה והעבודה של ביירון קייטי מאפשרת לי להסתכל על המחשבות שלי,ובמקום להישאב אליהם ולחשוב שהם המציאות, לראות שהם רק סיפורים/ סרטים שנראים ומרגישים מאוד אמיתיים כי אנחנו מאמינים להם.

אם השנים והתרגול שמתי לב שיותר ויותר סיטואציות בחיי שהייתי מגדירה בעבר כנוראיים, רעים, או קשים מנשוא, כבר לא מקבלים את הכותרת הזאת יותר. אני לא מקטלגת אותם ל"טוב" או רע"/ נורא/ קשה- אלא הם מה שהם, וכל סיטואציה כזאת היא בשבילי מתנה, פנינה שבאה להאיר לי את דרכי.

יש עניינים גדולים כפי שציינתי למעלה, ויש עניינים קטנים/יומיומיים שאנחנו נתקלים בהם כל הזמן שאם אנחנו תופסים אותם כרעים- הם עשויים להרוס לנו את כל היום. אז אספתי כמה מהם מהשבועיים האחרונים, אני בטוחה שיש עוד, אבל זה מה שזכרתי..

לפני הרשימה הקטנה שלי, אני רוצה לציין שאין הכוונה כאן ל"היות אופטימיים", זה לא "לחשוב חיובי" , זאת לא הצהרת כוונות או איזה טרנד ניו-אייג' -לא לשם אני מכוונת בכלל. הכוונה היא שכשמתרחשת דרמה קטנה או גדולה, אז מיד ותוך כדי (וזה קורה עם הזמן ועם התרגול!) התודעה נפתחת, מתרחבת. במקום להיות תודעה קורבנית , היא הופכת לתודעת שפע. ההבנה היא שהמציאות היא תמיד, אבל תמיד מייטבית ונדיבה (כן כן – גם כשאנחנו חולים, מתאבלים, בדיכאון, מאבדים הכל , מפוטרים וכו') לראות את השפע, הדיוק והתמיכה בסיטואציות שהראש מגדיר אותם כמעצבנות, מיותרות, מציקות וכו', אז הנה כמה כאלה:

*כשהמחשב שלי שבק חיים, זכיתי בכמה ימים של לראות כמה אני תלויה בו, נגשת אליו כל הזמן, קצת חופש מכל זה, ואז השתדרגתי במחשב חדש

*כשמנחה במרכז ביטלה סדנה, מיד אחר כך – כבר באותה השעה, מנחה אחר התקשר וקבע סדנה אחרת ועוד באותו תאריך..

*כשהלכתי לשבעה של דוד שלי שנפטר, התנחמתי בעצמי מערב רוחני בלתי נשכח ומפגש עם נשים מעוררות השראה

*כשעלמא מתעוררת באמצע הלילה, ואני כבר לא מצליחה לחזור לישון, יש לי אפשרות למדיטציה מוקדמת וקסומה מהרגיל

*כשהמורות של זהר זימנו אותנו לפגישה על "המצב הלימודי שלה" , חשבתי שיהיה קשה וכבר כעסתי עליה בליבי, אבל יצאתי עם מלא אהבה ורוך אליה

*בריב סוער עם בעלי, שמתי לב תוך כדי לרמות הכעס בתוכי, לרצון שלי לברוח.. בעיקר מעצמי, וראיתי שאני גם שמחה על הדברים שנאמרו, הם שחררו ממני מלא , ואחר כך הרגשתי באמת באינטימיות

*שחיכה לי דו"ח חניה על האוטו, אז באותו הרגע פינקתי את עצמי במיץ וסלט בקרבת מקום (אני אף פעם לא עושה את זה…תמיד מחכה לבית להכין )

*כשהסלולרי שלי שוב טבע במים בעזרתה של עלמא היקרה, היה לי כמה ימים של שקט מטלפונים, לסמס, לענות, לנסות להגיע לצלצול, לדווח איפה אני, חופש מבורך

*כשבשבועיים האחרונים הייתה לנו נזילה באמצע הסלון , הבית זכה להיות נקי כל הזמן, כי עשיתי ספונג'ה 5 פעמים ביום לפחות…

*כשמעדתי באמצע הסיבוב ריצה שלי בשדות, זכיתי לנוח ולדאות מסביבי את כל הפרחים והירוק, ולשמוע את הציפורים מצייצות, ולראות שהמילה "כאב" לא תופסת, אלא יש תחושות חזקות והקרנות בקרסול, ודפיקות וחיים וזרימה ברגל מפה לשם..

*כשהגננת של עלמא הייתה חולה והחלפנו אותה האימהות, אז נהנתי לבלות איתה ועם האימהות, לשחק עם הקטנות, ולהעריך מאוד את הגננת שלנו…

*כשהמנקה עזבה לפני 10 ימים להודו לחודשיים, גיליתי שאני יכולה לשרוד בלעדיה, אני הרבה יותר מאורגנת ומסודרת עכשיו

תודעת שפע- זה הכיוון שהעולם הולך אליו, הכיוון שהלב שלנו מבקש… מזמינה אתכם לתרגל את זה בדברים הקטנים האלה קודם כל, מהנסיון שלי -אחר כך זה עובד באירועים גדולים בהרבה.

ולסיום משהו שקיבלתי והתחברתי אליו ואני רוצה לשתף:

"ביקשתי כוח,

וה' נתן לי קשיים לעשותני חזקה.

ביקשתי חכמה,

וה' נתן לי בעיות לפתור.

ביקשתי שפע,

וה' נתן לי עוצמה לבצע.

ביקשתי אומץ,

וה' נתן לי פחדים לגבור עליהם.

ביקשתי אהבה,

וה' נתן מולי אדם שמהווה לי ראי.

ביקשתי טובות,