לא קל לי להיות אמא לנערה מתבגרת…
לראות אותה חווה כל מיני דברים שאני לא אוהבת-
את החוסר ביטחון שלה בעצמה
את כמה היא תלויה כל הזמן באישור של החברה מבחוץ
את כמה שהיא מתעסקת כל הזמן באיך שהיא נראית ואף פעם לא מבסוטה
את כמה שהיא מקטינה את עצמה – גם במקומות שהיא מדהימה בהם- כמו ריקוד, דרמה , יצירה ועוד..
קשה לי לראות כמה שהיא בתחרות כל הזמן ומרגישה מופסדת. חושבת על עצמה כל הזמן שהיא פחות… פחות יפה (היא יפיפיה וחתיכה ברמות על אגב), פחות מקובלת (היא מאוד מקובלת!) , פחות אהובה (על הבנים), פחות אופנתית…לא רוקדת יפה וכו' וכו'…
ושאני אומרת לה שהיא מושלמת ומדהימה, וכל יכולה- זה לא ממש עוזר, זה לא עובר..היא עדין חושבת על עצמה כל הזמן שהיא פחות…
וזה לא פשוט בשבילי…מאיפה זה בא? מה כבר עשיתי לא טוב?
ואיך עוזרים להרים את הביטחון? לאיזה טיפול, או חוג , או מה צריך לעשות בבית –שזה יעלם ממנה- ולתמיד בבקשה .
*
אבל אם אני ממש כנה עם עצמי ..
כשאני מתבוננת עלי ועל המחשבות שלי, גם אני חושבת על עצמי רוב היום את אותם דברים – אבל בדיוק:
שאני פחות
או לא מספיק טובה
או חסרת ביטחון…
אפילו ביוגה..כן כן , הדבר הזה שאני חיה ונושמת 20 שנה, עדין אני לא תמיד בטוחה בערך שלי ובמה שאני נותנת…
וזה לא משנה כמה תלמידים יש לי, ומה הם אומרים על השיעורים, ( והם מן הסתם מגיעים -כי טוב להם..)
או כמה – אני – אומרת לעצמי שאני מדהימה במה שאני עושה ..וכו' וכו'
ולי עוד יש מלא כלים שרכשתי עם השנים לעבוד עם זה..
עדין, הדיפולט, המצב הרגיל, ברירת המחדל- היא של מינוס, של הקטנה , גוף הכאב מופעל אוטומטית שאני לא במודעות…
ושהבת שלך עומדת מולך ומשקפת לך את זה מול הפנים…זאת תזכורת לא נעימה..מאלה שאת רוצה למחוק..
ואת רוצה לחלץ אותה מזה , ולהרים אותה למעלה, ולפקוח את עיניה שתראה באמת , שתראה את מה שאת רואה- כמה שהיא כוכב מנצנץ ,ומופלא ואין סופי
אבל זאת תזכורת לעצמך – לפקוח את עיניך שתראי באמת – את מדהימותך שלך , שתעורררי מהמסך שאת שקועה בו – ותראי- שאת- כוכב מנצנץ מופלא ואין סופי!
וזאת תזכורת לעצמך – להמשיך לטפל בכאבייך – כי אלה יביאו ריפוי לך ולה.
*
ועם ההבנה הזאת..בפעם הבאה שהיא תביא מולי את "החומרים" האלה, אני אבין אותה..לא אנסה להוציא אותה מזה , אלא אחבק אותה חיבוק של הבנה שלוחש:
"כן, גם אני ככה ילדתי היקרה
למרות שאני כאן כבר 40 שנה על פני האדמה
גם אני לפעמים שוכחת
גם אני הרבה פעמים לא בטוחה במקום שלי
גם אני לפעמים לא בטוחה מה יש לי לתת לעולם, ולמה באתי לכאן
גם אני לפעמים לא יודעת מי אני"
אומר לה ולי:
"זה בסדר . אני אוהבת אותך כמו שאת. זאת הדרך הבייתה".
