עלמא (בת 9) מתעוררת לא פעם מחלומות מפחידים..
על גנבים בעיקר..
היא באה למיטה שלנו באמצע הלילה כולה מבוהלת ומפוחדת
מתכרבלת בתוכי שאציל אותה …
אני שמה לב שאני מרגיעה אותה בדרך שאני מתנהלת עם מחשבות מלחיצות..
מחזירה אותה לרגע הזה :
" זאת לא המציאות אהובה " . אני אומרת לה …" הנה תראי את כאן לידי . אני מחבקת אותך . את בטוחה. זה רק חלום . הוא הלך . עכשיו את כאן . עכשיו הכל בסדר. הנה נשימה . והנה עוד נשימה …"
" אבל אמא …זה כ"כ מפחיד ..כ"כ אמיתי …הגנב נמצא כאן בבית…"
"כן ..זה נראה מאוד אמיתי . אני יודעת .
תראי גם מה קורה לך בגוף . " " כן ..הלב שלי דופק …הגוף שלי מכווץ ..אני פוחדת " .
" כן אהובה…ואז תחזרי חזרה לכאן …ותראי שזה רק סרט/חלום ..ושאת כאן בטוחה יחד איתי ".
והיא נרגעת . לאט לאט …וחוזרת לישון …
(ביום אנחנו משוחחות על הפחדים – כדי שהם פחות יצופו בלילה …)
ומה אתכם ? שהמחשבות מתגנבות / משתלטות /מפחידות ?
נסו להיזכר ולהיעזר : במילים אמפטיות כלפי עצמכם ובחזרה לנוכחות /למציאות.
כי כשאתם ערים למחשבות , אתם יכולים לנתב אותם למציאות מיטבית , במקום לתת למחשבות לנהל אתכם ולשאוב אתכם למציאות של חלום רע.
