ואהבת לילדך כמוך ?
לקראת מפגש/ הרצאה על הספר "הורות כמעשה ניסים"
עם שי אור
ונפתח בסיוט. להתעורר עם שוטר, אני קורא לו.
הגיע הלילה. את ובן זוגך, מתכרבלים מתחת לשמיכות, מתמתחים, מתענגים על הסדינים הנקיים ועל הביטחון והשקט שביחד שלכם. נרדמים מחובקים, יד מוטלת על גב או רגל עוטפת רגל.
את מתעוררת בבעתה מצעקות, ומתוך ההלם את מתקשה להאמין שהצעקות האלה מופנות אלייך.
את רואה שליד מיטתך עומד אדם שנראה בדיוק כמו הגבר שנגע בשערך כשעטפה אותך השינה, אבל עכשיו הוא לובש מדי שוטר וצועק עלייך, "קומי מייד! בדיקת רישיונות ! אני מזהיר אותך, אם את לא מגיעה לניידת תוך דקה הסתבכת קשות!"
איפשהו בתחתית התודעה את זוכרת שבעלך לא התגייס למשטרה . ובכל זאת זה הוא שעומד כאן, נוקשה סמכותי ומרוחק, את לא מבינה מה קורה, חייבת להגן על עצמך איכשהו, רוצה לברוח הביתה ואז נזכרת שאת בבית שלך, בחדר השינה החמים והמוגן שלך עם… עם מי?
מה שכולנו היינו עושים במצב הזה, לפני הכל, זה לנופף בידינו, לצרוח, להשתיק את האיש הזה לרגע. "הלו! זה אני! מה קרה לך?! אתה לא זוכר אותי? זו אני! זאת שאתה אוהב, זו שבשערה שיחקת רק לפני כמה שעות, האישה שבוטחת בך יותר מכל אדם בעולם! . תפסיק כבר לנפנף בידיים, תראה אותי,
אתה רואה אותי בכלל?!"
זה גם מה שילדינו עושים כשאנחנו פתאום הופכים את עורנו ומתייחסים אליהם בריחוק ובגסות. הדרך שלהם לעורר אותנו דהיא ברוב המקרים להתנגד לנו ולהקצין את אותה ההתנהגות שבגללה הפכנו לשוטר האטום. חשוב להבין שעד לשלב הוויתור אין לילדינו שום דרך להתמודד עם הסיוט הזה. ההיפוך שהתחולל בנו, ה"דיבוק" שאחז בנו בזמן ש"נרדמו בזרועותינו", שלווים ובוטחים באהבתנו, הוא בלתי נתפס לגביהם.
רק אחרי שויתרו על האמון שלהם בנו כבני בריתם וכמקור לביטחונם בעולם,
יכולים ילדינו "להתעורר עם שוטר" כמה פעמים ביום ולהמשיך לחיות.
מאד קל לנו לשכוח במערבולת הסוחפת של חיי המשפחה שהכל התחיל מאהבה.
הספר "הורות כמעשה ניסים" בא להזכיר כמה דברים שתפיסת ההורות המקובלת משכיחה מאיתנו :
א. ילדינו באו אלינו כדי לקבל מאיתנו אהבה ורק אהבה.
ב. יש לנו אפשרות להיות אוהבים עם ילדינו בכל רגע ובכל מצב בחיים.
ג. האהבה שמדובר בה אינה סיסמא ריקה או תיאוריה. היא צורת ההקשבה שכל בנאדם בכל גיל מבקש לקבל ממי שקרוב אליו. ממי שהוא נותן בו אמון.
בספר "הורות כמעשה ניסים" וגם בהרצאה אין שיטות חינוך , אין גם עצות איך להתמודד עם גמילה מהנקה או אלימות בבית או אי השתלבות בבית ספר.
מדובר בצורה חדשה של הקשבה. צורה אחרת של התייחסות לקשיים עם ילדינו.
כתבתי ספר. זה יכול להישמע דבר פשוט כמו – "אכלתי סנדביץ" או "תפסתי זבוב" אבל בשבילי מדובר במסע של 18 שנה שהתאסף לגוש של חומר, לספר שקוראים לו "הורות כמעשה ניסים. המסע, כולו התקיים בחדר אחד שבו פגשתי אנשים מכל הסוגים שביקשו את עזרתי, שאיתם נפגשתי ויחד איתם גיליתי את אינסוף הדרכים לצמוח מתוך קושי. והספר יצא לאור לפני כמה שבועות אחרי שמונה שנות כתיבה ומחיקה ונשלח כבר למאות אנשים ובכל יום עוד כמה מהם מתקשרים וכותבים בהתרגשות על הבנות ודמעות ושינויים קטנים וגדולים שמתחילים להתחולל בחייהם בעזרת הספר הזה. אז אפשר להרגע, אני יודע היטב את מקומי ויודע שזה בסך הכל ספר… אני כבר בן 52 אחרי הכל. אבל זה הספר "שלי" ובדיוק כמו ביחס לכל אחת מהילדות , "שלי " אני לא מנסה להתאפק ולקבל פרופורציות כשמישהו מתפעל ממנה. אני "עף על זה" ככל האפשר.
ועכשיו אני רוצה "לעוף " מחדר הטיפולים הקטן והחמים שלי החוצה. לצאת למסע בעקבות הספר. לבוא אל האנשים שאהבו אותו ואל חבריהם וחברי חבריהם. בכל פעם אבוא לפגישה/הרצאה על "הורות כמעשה ניסים" למקום אחר בארץ. ביחד להעמיק בצורת ההקשבה לילדים ולאנשים שהספר מציע. מקווה למלא בנעצים את כל מפת ארץ ישראל….
אביא איתי כמובן ספרים וגם עותקים מהדיסק "בדיוק בדיוק כמו שאני" שאורית ואני יצרנו. ומי שירצה לקנות ב"מרכז אור" יזכה למחיר מיוחד (סליחה על הנימה השיווקית) .
הפגישה תתקיים ב – יום חמישי ה-10/4
בשעות –19:30-22:00
מחיר לכל משתתף 80 ₪ ולזוג 120
על הספר :
"הורות כמעשה ניסים" היא נקודת מבט חדשה על חיים עם ילדים. היא נועדה להורים שרוצים להתרגש מההורות שלהם. הורים שמוכנים לשאול שאלות קשות על עקרונות היסוד של הוריהם ושל התרבות שבה גדלנו כולנו. אנשים שמסכימים להקים בית לילדיהם על יסודות חדשים לגמרי " הכלה מלאה, כנות, קירבה ואמון מוחלט. בלי איומים, בלי עונשים, בלי להתייחס לאנשים שכל כך יקרים לנו כאל יצורים שצריך לעצב אותם וללמד אותם מה טוב להם.
הספר נולד במהלך 18 שנה ואלפי פגישות אישיות קורסים וסדנאות שבהם למדתי ולימדתי שפה חדשה, שפה נשכחת, שכל כך פשוט ללמוד כי היא נובעת מתוכנו, מהילדים החופשיים שפעם היינו. שפה שבה כל קושי בבית הוא הזדמנות מרגשת להתקרב לילדינו. הזדמנות לחזק חוט של אהבה ואמון שמחבר בינינו, שנותן גם להורים וגם לילדים את תחושת הבית שבלעדיה קשה, ממש קשה לנשום.
