מוזמנים לפגוש מקרוב את גישת הריפוי ודרך החיים הרכה והאוהבת של "להקשיב ללב" – גישה המאפשרת ריפוי וצמיחה ללא מאמץ בכל תחומי החיים, מתוך הקשבה מדוייקת לעצמנו.
גישת "להקשיב ללב" מלמדת כיצד יכולים כל דפוסי האישיות הגורמים סבל להרפא ולהשתחרר ביעילות רבה מעצמם, ללא כל צורך במאבק או מאמץ לשנות אותם.
בין השאר מאפשרת הגישה גם להתחבר בצורה ישירה ואמיתית למרחב פנימי של אהבה, קבלה עצמית, תחושת ביטחון וחופש פנימי ונותנת כלים יעילים להתמודדות עם מצבים ורגשות קשים.
במפגש הזה, כמו במפגשים הקודמים, אני מבקש לא רק לדבר "על" מרחב האהבה המרפא אלא להתחבר לנוכחות ישירה ולהימצא לחלוטין בתוכו – ביחד אתכם.
המפגש יתקיים בצורה של שיחה פתוחה בינינו, מלב אל לב, שבאמצעותה אוכל להסביר ולהדגים את הגישה. יהיה מקום לשאלות ונוכל לנוע לנו ביחד, בעדינות וברכות אל תוך מרחב האהבה המרפא של ליבנו.
להרשמה מלאו פרטיכם בטופס באתר של "להקשיב ללב" בלינק הזה:
http://www.amihay.com/150514911504148814931514-1493151114891493151014931514.html
פרטים טכניים:
– למי מיועד המפגש הקרוב: לכל מי שהלב קורא לו לבוא.
– יום: שישי 15.11.
– שעה: התכנסות ב13:00, תחילת המפגש ב13:30 בדיוק (בבקשה לא לאחר כדי לא להפריע לאחרים), סיום המפגש ב16:30.
– עלות: 70 ש"ח.
לשאלות – עמיחי 054-4292618
הנה עדות אישית – קרן, משתתפת בסדנה:
————————————–
"ישבתי וחשבתי היום איך אני יכולה להעביר לך ואולי בעצם גם להסביר לעצמי במילים (ומילים כל כך קשות לי בד"כ) מה באמת אני מרגישה. ואיך באמת אפשר להסביר במילים תחושה של הכרת תודה אינסופית? תחושה של הקלה, של נשימה, של רכות? תחושה של בית… איך אפשר להסביר אם הדרך היחידה להבין את המילים הללו היא בעצם להרגיש?
אז אני רוצה לשתף אותך קצת על הלפני. על ביקורת בלתי פוסקת ובלתי מתפשרת. על תחושה של חסך תמידי בה אני אף פעם לא מספיק טובה. ובעצם לא מגיע לי שיהיה לי טוב. על מקום בו הרגשתי כל כך חסרת ערך שבמפגש עם חברים הייתי מפחדת לשתף את עצמי מתוך חשש להפריע לעולם בנוכחות שלי. על מקום בו הייתי כל כך חסרת ערך עד שאפילו הגוף שלי כבר לא היה שלי וביטלתי את עצמי לחלוטין. פחדתי להיחשף. פחדתי להיפתח. פחדתי שיסתכלו עלי ויראו עד כמה אני לא שווה. עד כמה אני מכוערת. העדפתי להתחבא ושלא יראו אותי בכלל… כל כך מפחדת שכשהיה עולה בי רגש, לא הצלחתי לזהות אותו ולהסביר אותו במילים, אפילו לעצמי… הרגשתי שבורה. מקולקלת. וחסרת תקנה…
חיפשתי משהו. מישהו. עזרה… עשיתי שבעה קורסים של ויפאסנה. התנסיתי בסמים שונים (קלים ולא קלים. חוקיים וגם לא). חיפשתי או לשנות או לכבות, העיקר לא להרגיש…
לסדנא שלך הגעתי במקרה. ולא עבר כל כך הרבה זמן מאז. בסה"כ חודשיים או חודשיים וחצי, ומדהימה אותי ההבנה של עד כמה פרק הזמן הזה קצר. ועד כמה השתניתי… יש אנשים מעטים שעצם המפגש איתם יוצר שינוי עמוק. אמיתי. אתה אחד מהם. הרכות שלך לעצמך והרכות שלך אלי מוססו חומות שדאגתי לשמר בצורה קפדנית כל כך במשך כל כך הרבה זמן… באיזה שהיא צורה שלא כל כך מובנת לי עד הסוף, אפשרת לי לנשום… כל חיי נלחמתי על מנת שלא לטבוע. לעיתים המים קצת יותר שקטים, לעיתים נלחמת בסופות. אינסוף סערות שלא נגמרות. ואז המפגש איתך. הרגשתי שהושטת לי יד מלאת חמלה והזמנת אותי ברכות להצטרף. והרגשתי בטוחה להרפות ולטבוע.
וגיליתי שאפשר לנשום בתוך המים. ושזה אפילו ממש נעים…
תודה…"
