במעגל הקסמים

אני מאוד רוצה לכתוב, אבל אין לי על מה. לא היה לי שבוע מזהיר כל-כך, לא היו לי תובנות גדולות על החיים, ואחרי כמה שבועות שהרגשתי מאוזנת ובסנטר שלי עם חוזק ושלווה, השבוע הזה עשתי לעצמי הרבה דווקא.

אצלי זה מתחיל במתח פנימי שאני לא רוצה להקשיב לו, ואז זה מתבטא באוכל, אוכלת הרבה, אוכלת שטויות, אוכלת מהר (זוכרים את זאת שאכלה לאט ובאהבה מהפוסט הקודם? אז היא קצת חזרה לדפוסים הרגילים שלה…), ואז בלהרגיש כבדה וזקנה, ואז בלחשוב שאני לא ראויה להיות מורה, ואז התשוקה לתרגול יורדת וגם התשוקה ליזום דברים, ולטפח אותי ,והביטחון יורד, ואז גם אני לא רוצה לכתוב לכם, כי עם כ"כ הרבה נבוטים שנתתי לעצמי, ובגובה של סמרטוט רצפה איך בכלל להעיז, ואין על מה…

"מעגל הקסמים" הזה מוכר לי כמובן. אולי זה נשמע כמו דיכאון ,אבל בכלל לא .בגלל שזה קרה כבר כמה פעמיים לפני , ואני גודלת, אני יודעת אותי , ולא מאמינה לזה כמו בעבר. זה מתחיל בבוקר אופטימי: ' הנה היום יום חדש ואני "חוזרת לעצמי" '. עד הצהריים זה אכן נראה מבטיח, ואז פתאום יש תפנית חדה שסוטה מ'דרך הישר' , ואז ביקורת והרס ועוד ביקורת ובלילה זה מרגיש אבוד: ' הנה גם היום הרסתי לעצמי, מחר אני אקום אחרת, אני חייבת' הקול הזה אומר בפנים 'תחזרי למי שהיית לפני שלושה ימים- אז היית מאושרת'.

אני שומעת את הקולות האלה ומסתכלת שוב על השבוע שלי, שבו לא הפסקתי לנזוף בי ומגלה מתחת לבוץ שכיסיתי אותו במו יידי- כמה פנינים:

ראיתי איך כמה פעמיים ביום אני ועלמא מאושרות יחד. אני מסתכלת לתוך עיניה והופכת לאהבה. אני נוכחת איתה. 100 אחוז של אינטימיות. באותם רגעים אני לא אמא והיא לא הילדה שלי, אלא גוש של שמחה ולב פועם, אלה הרגעים הכי מאושרים שלי, היא מלמדת אותי מה זה יוגה, את הכאן ועכשיו נטול הזמן והמלא בחיים ובקסם.

זהר שיותר גדולה, לימדה אותי שוב השבוע מאותו הכיוון וקצת אחרת, דרך הקושי והבכי שלה, כמה שאני טובה בלהכיל אותה כמו שהיא ובלהרפות מבלי לנסות להושיעה אותה ממצוקתה, אלא פשוט להיות בשבילה עם כל ההתנסויות החברתיות שהיא חווה. יחד עם זאת ראיתי שבתחום הלימודים שלה, אני עדיין שמה עליה את הפחדים שלי, והיא זאת שהושיעה אותי מהמצוקה שלי שענתה לי כ"כ יפה: "אמא,אני אדע לקרוא מתישהו" " בכיתה ג' אני אדע לקרוא כמו שקוראות החברות שלי בכיתה ב' ". אכן מדוייקת הילדה . אני רוצה שהיא 'תעמוד בסטנדרטים', שתהיה חרוצה יותר, חרוצה בלימודים כמו שהייתי אני, ולה יש סטנדרטים אחרים והיא ברורה, בטוחה ושלמה עם עצמה. לגמרי.

נזכרתי גם בשיעורים שלימדתי השבוע…לא באתי עם כל הפוקוס והביטחון כמו שאני אוהבת לבוא, אבל מהרגע שהשיעור מתחיל אני אוזן, לב, ריאות, עיניים, יידים, ראש צלול,הוויה והודיה. והתלמידות (ואני)..חוות משהו טוב, חדש, משהו שהגוף והנשמה קיבלו אחרי געגוע גדול.

דרך הכתיבה אני נזכרת בעוד ועוד דברים טובים שקרו לי השבוע, דרך הכתיבה אני מרגישה את ההרגשה שהשתפרה, את מפלס האהבה שעלה , התשוקה שחוזרת, הרצון להקשיב לבפנים, לתת טוב לגוף שלי.

בעיקר מה שאני מבינה עכשיו, שמעגל הקסמים הזה שאני תמיד רואה בו מן מנגנון של הרס וחורבן ,הוא לא באמת כזה . אני כל-כך לומדת ענווה מהי דרכו, ואני בפעם הראשונה לא מחכה שזה יעבור אלא מברכת את קיומו.

תודה רבה לכם שאתם

אוהבת מורן

שיר לסיום

Earth teach me quiet ~ as the grasses are still with new light.

Earth teach me suffering ~ as old stones suffer with memory.

Earth teach me humility ~ as blossoms are humble with beginning.

Earth teach me caring ~ as mothers nurture their young.

Earth teach me courage ~ as the tree that stands alone.

Earth teach me limitation ~ as the ant that crawls on the ground.

Earth teach me freedom ~ as the eagle that soars in the sky.

Earth teach me acceptance ~ as the leaves that die each fall.

Earth teach me renewal ~ as the seed that rises in the spring.

Earth teach me to forget myself ~ as melted snow forgets its life.

Earth teach me to remember kindness ~ as dry fields weep with rain.

by Douglas Spotted Eagle

אשמח שתשתפו ותגיבו

*מזמינה אתכם לסדנת יוגה בנושא- "להאט, להקשיב, לרכך"- יום שבת ה-2/6 9:00-15:00 ביוגה הום .עלות-290 ₪, בהרשמה מוקדמת- 250ש"ח עד ה-15/5

*שיעור יוגה בהנחייתי  מתחדש- ימי שני ב-8:30  החל מה-13 לחודש

*יוגה להריוניות- ימי חמישי ב-11 ימי שלישי ב-18:30