איך נשימה מסייעת בזמן התקף קרוהן /קוליטיס?
אתם בטח שמעתם ואמרו לכם לא פעם כמה נשימה היא חשובה, אבל רובנו עדיין נושמים רדוד ושטוח.
אנחנו יכולים להתקיים ללא מזון ואפילו ללא מים מספר ימים, אבל בלי נשימה –אין חיים.
מהות היוגה היא הנשימה, אנו לומדים קודם כל להיות מודעים לה- (לאיך אנחנו נושמים, לאן, מתי אנחנו עוצרים את האוויר, באיזה קצב וכו'), זה המון- וזה כבר מתנה לחיים: לפתח מודעות לנשימה.
ואחר כך לומדים להרחיב אותה, להעמיק אותה, ולכוון אותה לאזורים שזקוקים, ועוד
ואיך זה קשור לקרוהן וקוליטיס?
*פעולת הנשיפה- מסלקת רעלים מהגוף. ככל שאנחנו נושמים עמוק יותר- הלכלוך והפסולת שנאגרים בחוץ מתנדפים החוצה. (דו תחמוצת הפחמן אבל לא רק, והניקיון היא עד רמת התאים בגוף)
* השאיפה- שנכנסת פנימה היא רעננה ומזינה יותר את הגוף – כאשר נושמים עמוק יותר.
אז אם אתם נמצאים בחוסרים ומחפשים איך למלא אותם באוכל או בתוספי תזונה- תתחילו בנשימה!! היא הזנה מצויינת לגוף- אפילו יותר מאוכל! כי אוכל כרוך בהרבה סבל במצב אקוטי ונשימה היא אוכל בלי הבלגן, והיא זמינה כל רגע!
*הנשימה מרגיעה- הכלי הכי חשוב להרגיע את מערכת העצבים שלנו, ואת הבטן- היא הנשימה. נשימת בטן (אותה אנו לומדים בשיעור)ספציפית לנו הסובלים מהבטן- יעילה ומעולה להרגיע, לאזן ולעזור לגוף לרפא את עצמו.
*הנשימה מקלה על כאבים– כאשר כואב לנו, אנחנו מתכווצים ומפסיקים לנשום, ואז הכאב מחמיר…כאשר מודעים לזה וחוזרים לנשימה ונושמים לבטן הכאב הפיזי פוחת.
* תודעה שקטה– זה לא סוד, ואפילו במדע כבר מכירים בכך, שאנחנו אורגניזם חי של גוף -נפש . הגוף והנפש מושפעים זה מזה וקלועים יחדיו למארג הנפלא שאנחנו מכנים- "הגוף שלי".
בגלל שמחלות כרוניות ובפרט בבטן מחמירות "ונדלקות" ממתח ועומס, יש לנו את האפשרות לחזור לנשימה, כלומר לחזור לרגע הזה, לחזור הבייתה.
מתח נגרם כאשר אנחנו "נכנסים " לדרמה , מאמינים לתרחישי האימה שהמחשבות מביאות איתם, דאגה לעתיד, לפרנסה, לבריאות שלנו- כל אלה רק מוסיפים עוד אש לבטן ומתסיסים אותה.
(אני זוכרת למשל שספרתי לכמה ימים -כמה פעמים אני רצה לשירותים באחד מהתקפות הקשות- ספרתי בין 40-60 פעם ביום!
זה היה מלא, אבל במקום לספר לעצמי שאני חולה ומסכנה ועומדת למות, נשמתי וחזרתי לרגע הזה: הלכתי לשירותים ויצאתי- בלי סיפור, בלי הסיפור. הסיפור שגורם לי לדאוג ולפחד יותר…
דיברתי לבטן שלי ואמרתי לה דברי אהבה, נשמתי אליה וחיזקתי אותה, נתתי לה לרוקן את החרא (סלחו לי אבל זה מה שזה-תרתי משמע) שהצטבר שם בפנים ועכשיו מתנקה החוצה- הייתי בטוב ואפילו שמחה בימים האלה על ההזדמנות הזאת)
עם התרגול, אנו לומדים , פחות להאמין לסיפורים שהראש מספר לנו ויותר להקשיב לחוכמת הגוף. פחות להישאב לדרמה ויותר לחזור למציאות המיטיבה שיש ברגע הזה. וברגע הזה. בשאיפה הזאת שנכנסת , וביציאת האויר עם הנשיפה.
כך התודעה רגועה יותר, שלווה יותר- ובאופן ישיר- גם הבטן.
*נשימת בטן- מתאימה לצרכים המטבוליים /חילוף החומרים בגוף. היא כאמור מאזנת, מרגיעה , מחברת, מקלה על כאבים , עוזרת לבעיות עיכול, גזים, ועוזרת ל"בעיות עיכול רגשיות"- הבטן היא המרכז שלנו- הפיזי והרגשי , כאשר יש אירועים, טראומות, רגשות – שלא נתנו להם מקום ביום יום והדחקנו אל הבטן- הבטן מתפוצצת!
נשימה אל הבטן מתעלת את כל אותה אנרגיה שהצטברה שם ויוצרת מרחב לעיבוד ולעיכול אותם חומרים רגשיים ששמרנו בבטן
נשימה נעימה <3
מורן
אשמח לשמוע ממכם ומניסיונכם!
