***חכמת הוויז (הפנימי)
נוסעת מהרצליה חזרה הבייתה
מכירה את הדרך שאני רוצה לנסוע בה
ובכל זאת בודקת בוייז – מה היא מציעה (אצלי זאת היא )
היא מציעה לנסוע בדרך אחרת
אומרת יפה : "פני ימינה"
אבל אני לא בא לי לנסוע מדרך חדשה
לוקחת שמאלה לנתיב במוכר שלי
"פני ימינה" היא מציינת שוב ושוב
ואני ממשיכה לשמאלה המוכר שלי .
היא לא מתרגזת
ותוך רגע או שתיים מחשבת מסלול חדש
גם הוא פנייה הבאה ימינה
ואני מהססת לרגע וממשיכה לי בנתיב המוכר שלי ,
והיא אומרת שוב ושוב
באותו טון שקול
לא מרימה את הטון , לא נעלבת, לא מבקרת
ואני ממשיכה לא לשמוע לה
וממשיכה בשלי ו…
נכנסת לפקק.
פקק שאורכו כפול מהנתיבים שהיא הציעה….
**
ואז חשבתי עלינו
בני האנוש החמודים שהם אנחנו :
המהות שלנו, הנשמה שלנו , הinner BEING , ההדרכה, המקור , האלוהי שלנו
כל הזמן מורה לנו את
דרך המלך
את הנתיב המואר הטוב ביותר עבורנו
הוא /היא -כל הזמן לטובתנו ובעדנו
ויודעת בדיוק לאן להוביל אותנו
אבל אנחנו (כפרה עלינו)
לא (תמיד) מקשיבים.
יש לנו בחירה חופשית
והנשמה שלנו נותנת לנו לבחור ומכבדת ואוהבת אותנו גם כשאנחנו
מתעקשים ללכת בדרך המוכרת, הקשה, הכואבת , הארוכה …
כי גם זאת דרך שנלמד ונתפתח ממנה
למרות שהיא סימנה והנחתה
לקו הישר
לנתיב הכי מיטיב איתנו
היא תמשיך ללוות אותנו גם כשלא הקשבנו , התרחקנו, סטינו
מנתיב הנשמה שלנו
ותהיה איתנו באהבה ללא תנאי
עד שנקשיב לוויז הפנימי
נסמוך
וניתן לה להוביל אותנו
חזרה לנתיב המואר שלנו .
*וגם אם אתם בוחרים באופן מודע לא להקשיב לוויז
תכנסו לפקק בכיף ! אתם כבר שם – אז תהנו מהדרך …
כמו שעשיתי אני …בלי הלקאה עצמית
אלא עם רווח הלמידה וההתנסות!
