לקבל את המצב רוח

"קמתי הבוקר בחוסר חשק להכל. הרגשתי את הכובד, כובד של כמה טונות של "אין לי כוח". אין לי כוח להכין אוכל שוב או אפילו לחשוב על מה לבשל עייף אותי, לסדר את הבית, להרדים את עלמא ,להניק אותה כל הזמן, אין לי כוח לדבר עם אף אחד, להיות נחמדה, לעשות שיהיה מעניין לזהר, לראות מה קורה במרכז, ויותר מכך- אין לי כוח לעשות משהו שייתן לי כוח.

הסתובבתי עם פתיל קצר וכל מה שרציתי זה שיעזבו אותי בשקט קצת, בעיקר מלהיות אמא כל הזמן. יום שבת היום- אי אפשר לשבות יום אחד מהאמהות? ראיתי שאפשר – אבל זאת אני שלא מאפשרת לעצמי את החופש הארוך הזה. אז ניגשתי למזרון יוגה שלי לחופש קצר, ושמחתי שיש לי את התרגול שלי ואת הרצון לתרגל (זה גם הרבה ביום שכזה..). בילתי שם כשעה וחצי, הרגשתי בסדר תוך כדי, אבל כשסיימתי הבחנתי שעדיין המועקה שם, הסבלנות לא באה והעצבנות כן (!).

בני, בעלי בא לחבק ושאל מה איתי "אין לי מצב רוח" עניתי, "קרה משהו?", "לא" עניתי בביאוס וחשבתי שלא צריכה להיות סיבה ספציפית ללמה אנחנו מצוברחים, זה לא ממש משנה… ואחר כך הבנות היו בשלהן מקסימות ודי עצמאיות וכנראה שגם הן הרגישו אותי ובאו לחבק אותי מידי פעם. זה עזר לרגע ואז שוב -העננה הכבדה באה לרבוץ עלי שהיה בא לי להעלם.

אחרי כמה שעות כאלה שהסתובבתי בבית מכריחה את עצמי לתפקד אך בחוסר רצון, הרפתי סוף סוף. הלכתי למיטה, נשכבתי לי והרפתי לתוך המנוחה, התחלתי לנשום ברכות והמשכתי להרפות את הכל. הסתכלתי לתוך הגוף שלי פנימה והבטן קראה לי. נכנסתי אליה והתבוננתי לתוכה וראיתי את הילדה הקטנה שבתוכי. שאלתי אותה "מה את רוצה?" "שתאהבי אותי כמו שאני" ענתה.

הבנתי ושוב נזכרתי. לאהוב אותי כמו שאני :עצבנית, בלי חשק וכוח, עצובה, חסרת סבלנות.

נשמתי לתוכה וחיבקתי אותה/אותי, אמרתי לה שאני אוהבת אותה ככה עם כל הרשימה הנ"ל ונשמתי שוב. נשמתי את העצבנות שבי ונתתי לה מקום, נשמתי את חוסר החשק והמיאוס ונתתי להם להיות, נשמתי את העצבות שהייתה ונתתי לה להיות – ומיד הכוחות והחיים חזרו אלי.

הודתי לגוף שלי, לבטן שלי, לחוכמה שבפנים. הודתי לתרגול היוגה העמוק והמיטיב שקיבלתי עכשיו במתנה ויצאתי מהחדר לחבק את משפחתי היקרה.

תרגול יוגה- מרפה ומקבלת את שיש כרגע- תנוחת הגוויה (שוואסאנה/ CORPSE POSE)

שכבי על מזרון היוגה בתנוחת הרפיה נוחה על הגב. הידיים והרגליים נחות ופרוסות לצדדים. הרגישי את תמיכת הקרקע מתחת, את החלקים של הגוף שנוגעים במזרן ותרפי לתנוחה היקרה הזאת.

הרפי לכל מה שקורה להיות, לכל רגש שעולה נשמי אותו ואפשרי לו לצוף ולהיות. שימי לב למחשבות שעולות, צפי בהם ותני להם להיות. שימי לב לתחושות שיש בגוף (חום, קור, זרימה, כיווץ, כאב וכו'), תנשמי אליהן ותראי מה קורה כשאת ממשיכה לשים אליהן לב. הקשיבי.

תני לעצמך לחוות את התנוחה לפחות 10 דק', זאת משימה לא פשוטה בימינו להרפות (לכן היא גם נחשבת לאחת התנוחות הקשות ביוגה) ,אך עם התרגול זה יעשה יותר ויותר מוכר ונוח. חזרי כל הזמן אל תמיכת הגוף בקרקע ואל הנשימה. בסיום –התחילי להעיר בהדרגה ובאיטיות את כפות הרגליים, אח"כ את כפות הידיים. לאט הניחי את כפות הרגליים על הרצפה ונשמי .לאט הסתובבי אל הצד ונוחי שם, ולאט לאט בעזרת תמיכת הידיים – קומי חזרה לישיבה.

תרגול נעים. אוהבת מורן

אשמח לתגובות שלכם:)  אשמח שתעבירו לחברים שזה יכול לעניין אותם   נ.ב – כתבתי בלשון נקבה אבל התרגיל פונה לכולם כמובן…  

שיעורים עם מורן: *ימי שני ב-8:30 החל מספטמבר   *סדרה של 10 טיפולי יוגה פרטיים (ממוקד גוף -נפש) *יוגה לנשים בהריון – ימי שלישי ב-18:30