הבלוג של מורן

אתמול יצאתי לטייל . הצטרפתי לקבוצת מטיילים אקראית שנאספה לה ועשינו מסלול רגלי מאתגר בצפון ארצנו .   בכל השעתיים/שלוש

מכירים את זה שאתם מרגישים שאתם מרזים /מרזות – אך המשקל לא מראה את זה ? מכירים את זה שאתם

***חכמת הוויז (הפנימי) נוסעת מהרצליה חזרה הבייתה מכירה את הדרך שאני רוצה לנסוע בה ובכל זאת בודקת בוייז – מה

**קרה לכם ? "המחיר שאת מבקשת הוא נמוך מאוד מאוד.. נראה לי סביר אם תחליטי להעלות " כך כתבה לי

  עלמא (בת 9) מתעוררת לא פעם מחלומות מפחידים.. על גנבים בעיקר.. היא באה למיטה שלנו באמצע הלילה כולה מבוהלת

יוצאת אט אט מהמערה ששהיתי בה כמה חודשים טובים בהם נאספתי אל עצמי וביקשתי להתנתק מהבחוץ , מהעשייה ולאבד את

" אמא אני מרגישה שאת לא אוהבת אותי " פתחה המתבגרת שלי בשיחה האמיצה שלנו אתמול. ערב לפני היה בינינו

שיחה באוטו עם המתבגרת (הטיפוסית ) שלי : היא (בת 14): אמא , אם תקני לא אופניים חשמליות – כל

  *בא לך להרים את הסדנה שתכננו ? *מתי הסדנה הבאה שלך? *מה עם ההרצאה שתכננת? *למה את לא כותבת

לא שומעת חדשות לא רואה טלוויזיה שנים… שומעת  "דיווחים" ברשת שמתבשלת מלחמה …מה?! ואז מודה על הבחירה במיוחד בימים שכאלה

3 בורות ב-3 ימים. סיפור 1 . אתמול בדרך לאוטו שלי נחפר בור. בצהריים ראיתי את הבור – ודלגתי בקלילות

אב  ובנו  הקטן טיילו יחדיו ביער. לפתע מעד הילד ועיקם את רגלו. "איי" צעק הילד בכאב. "איי" ענה לו קול

כשהתחלתי להכיר בערכי היוגה הום התחיל להכיר בערכו. אני דשדשתי- המקום , העסק שלי דשדש. אני היססתי- המקום , העסק

~לפגוש את הפחדים הכי גדולים – ולהירפא ~ בית חולים מאיר – 8 שנים אחורה בדיוק. הכותרת : לידה צירים.

חויות מבית החולים : יום מס' 1 חולי – כאב – יאוש וחלום. *שבת בבוקר – אחרי לילה עם חום

"שיט, נפלתי על שוטר מניאק " אמרתי לעצמי בהתבאסות .. והוא?  נתן לי בלי להניד עפעף – דו"ח של 1000

"זה נראה כמו תסמינים של גיל המעבר " אמר לי המדקר … כבר??? רק אתמול חגגתי 41…זה כבר מתחיל??? חשבתי

כשהבת שלי המתבגרת והנהדרת – מתחצפת אלי, מאשימה אותי , מזלזלת , ואומרת (כמו למשל אתמול) דברים כמו: "אני לא

קולנוסקופיה. להלן תוצאות הקולונוסקופיה שערכתי לי בשלהי ההתקף הנוכחי: *כמות הפעמים שקמתי בבוקר עם מחשבות ששוב אני לא בסדר על

אני צודקת . אין ספק. אני הלקוחה. המוכרת אמורה להתייחס אלי יפה. לשרת אותי . ובטח שלא לצעוק עלי… הולכת

היה היה יער. יער מלא בעצים צעירים וגבוהים. מלאי מרץ הם היו, מתחרים ביניהם – מי יגיע גבוה יותר לשמיים.

ריב בין אבא לבת. אתמול בערב היא התחצפה והתחצפה ולאבא שלה – זה עלה על העצבים. והוא התריע, וביקש ,

קצת מהניסים הגדולים של השבוע הזה:לא, לא זכיתי בלוטווגם לא קניתי אוטואבל ..*כשהאיש שלי היה עצבני לא התעצבנתי חזרה וגם

"אין לי מה לתת" זה המשפט שאני פוגשת לעיתים תכופות כל פעם שאני רוצה להוציא את האור שלי החוצה. אם

להסתובב עם החור שבלב- בבוקר הבחנתי שיש בה חור זאת שלפעמים פתוחה ושמחה וזאת שלפעמים סגורה ושמורה, היום ראיתי בה

לא קל לי להיות אמא  לנערה מתבגרת… לראות אותה חווה כל מיני דברים שאני לא אוהבת- את החוסר ביטחון שלה

"אב שכול בא אצל הבודהה אבל ומיוסר וביקש נחמה על מות בנו. אמר האב לבודהה, מאז שמת בני אני לא

השיעור יוגה הראשון שהעברתי בחיי– היה  לדוסיות! זה היה לפני 19 שנה , המילה או -הדבר הזה- "יוגה" -לא היה